בנובמבר 2022 הגיע לארץ מותג סיני חדש. ואם המשפט הזה כבר לא מפתיע, ההמשך דווקא כן: בשלב זה אין לו דגמים חשמליים כלל, ולמרות זאת נתון של 1,600 מסירות בחודש ינואר לבדו הקנו לצ'רי את המקום השמיני בטבלת המסירות.

לדברי היבואן, 60% מהמסירות שייכים לדגם הגדול, היקר והבכיר טיגו 8 פרו שמציע שבעה מושבים ואותו בחנו בעבר. שני הדגמים האחרים, טיגו 7 פרו ו-FX, חולקים יחד את שאר המסירות עם 20% לכל אחד מהם. הפעם לקחנו את הטיגו 7 למבחן, על מנת להכיר את המותג בצורה טובה יותר וללמוד מה הוא מציע גם כאשר בעיות האספקה של המתחרים פחות חמורות.

עיצוב

ניכר כי צ'רי בחרה לשמור על אותה שפת עיצוב של טיגו 8 גם ב-7, ובדומה אליו אין כאן מקוריות יוצאת דופן אלא שמירה על הכללים המקובלים: עיצוב זקוף, מגיני גחון מדומים ופסי גגון שמקנים לרכב את הנראות הקשוחה, וקווי הלד מאחור שיוצאים מיחידות התאורה ומגיעים עד לסמל המותג נותנים את המראה העדכני. אהבנו גם את פס ההדגש האדום בפגוש הקדמי וקווי החלונות הזכירו לנו את לקסוס RX, אך יחד עם זאת התוצאה הסופית פחות משכנעת והרכב נראה גבוה וצר מדי. גם בתוך תא הנוסעים נשמר אותו קו, עם עיצוב נאה אך לא מיוחד במיוחד.

אבזור ושימושיות

הכניסה למושב הנהג נוחה, ותנוחת הישיבה גבוהה. המרווח לראש מעט גבולי לגבוהים אך בשאר הכיוונים הוא מספק, וקל למצוא תנוחת נהיגה מתאימה למרות שההגה לא יוצא מספיק. הראות טובה קדימה ולצדדים ומכסה המנוע הזקוף מסייע לנהג להבין היכן הרכב נמצא, אך הראות לאחור טובה מעט פחות.

המושבים החשמליים בריפוד דמוי-עור נאים, נוחים ותומכים כראוי, וגם לאחר נסיעה ארוכה לא נשמעו תלונות. האווירה מעט קודרת בגלל הבחירה בצבעים כהים, ואהבנו את הגג הפנורמי שמכניס אור ואווירה לתא הנוסעים. שילוב התפרים באדום ולבן הוסיף גם הוא, וכך גם תאורת האווירה.

איכות ההרכבה טובה, אך איכות החומרים מתחלקת בין החלק העליון ששם הם טובים לחלק התחתון שבו הם זולים ופשוטים יותר. בחלקו הקדמי של תא הנוסעים ישנם תאי אחסון רבים, ואלו שבדלתות גדולים ושימושיים. תא הכפפות קטן ואינו מואר, אך מתחת למשענת היד המרכזית ישנו תא עמוק ומקורר, ומתחת לקונסולה הצפה ישנו משטח נוסף.

רשימת האבזור ארוכה (פירוט מלא תוכלו למצוא כאן), במיוחד ברמת הגימור "נובל" שאיתה הגיע רכב המבחן, ונציין את מערכת המולטימדיה עם מסך בגודל 10" שטובה בדרך כלל אך ברכב ההדגמה הספציפי טרם עברה עדכון תוכנה ועל כן כוללת חיבור רק לאפל קארפליי ולא לאנדרואיד אוטו. לקוחות שרכשו את הרכב אמורים לקבל אותו לאחר ביצוע העדכון. לצד בורר ההילוכים האלקטרוני ישנו משטח טעינה אלחוטית לנייד, ומיקומו הנוח איפשר להשתמש בווייז למרות היעדר השיקוף.

אך לא הכל מושלם, והנדסת האנוש מעט תמוהה. בקרת האקלים נשלטת באמצעות פאנל עם לחצני מגע, אך אלו לא מספקים משוב ללחיצה ודורשים לעתים מספר לחיצות חוזרות. גם בשורת הפקדים הפיזיים של מערכת המולטימדיה יש טענות, בעיקר על צמד הכפתורים לעוצמת השמע שאינם נוחים. בלוח המחוונים הדיגיטלי ישנו מידע רב, אך המעבר בין התפריטים איטי והשליטה אינה נוחה. מערכות הבטיחות פעלו כראוי, למעט המערכת על שמירת הנתיב שפעולתה אינה נוחה ומצפצפת יתר על המידה ועל כן נאלצנו לכבות אותה.

הכניסה למושב האחורי לא מספיק נוחה, בגלל זווית פתיחת הדלת שאינה רחבה. המרווח כאן טוב לרגליים ולברכיים, אך בדומה לשורה הראשונה גם כאן מרווח הראש מעט גבולי לגבוהים. הנוסעים כאן יהנו מפתחי מיזוג ושקע טעינה יחיד, כמו גם ממשענת יד עם מחזיקי כוסות ותאורה אישית.

הדלת החשמלית חושפת תא מטען גדול, למרות שהמבנה שלו מעט רדוד. המפתח רחב אך סף הטעינה גבוה, ויש כאן שקע 12V, תאורה ו-ווי תליה, אך לא נקודות עיגון. מתחת לתא המטען ישנו שטח אחסון נוסף ולא ממש שימושי, ומתחתיו שמחנו למצוא גלגל חלופי.

מנוע וביצועים

כמו שאר דגמי צ'רי, גם לטיגו 7 פרו מנוע טורבו בנזין בנפח 1.6 ליטר שמפיק 186 כ"ס ו-28 קג"מ. הוא משודך לתיבה דו-מצמדית עם 7 הילוכים ולהנעה קדמית, ודפי הקטלוג טוענים לתאוצה של 8.3 שניות, מהירות של עד 200 קמ"ש וצריכת הדלק המוצהרת עומדת על 11.6 ק"מ לליטר.

ואיך כל זה בפועל? המנוע חזק ולא חסר לו כוח, אך תיבת ההילוכים איטית בפעולתה והיציאה מהמקום מעט מהוססת. בתוך העיר הביצועים מספקים כל צורך, אך בנסיעה בינעירונית תאוצות ביניים עלולות להתעכב בשל פעולת התיבה. המצב מחריף במצב "אקו" ומשתפר במצב ספורט שבו התגובות טובות יותר אך אז קשה למנן את עוצמת התאוצה והרכב מרגיש תזזיתי מדי. כאשר התיבה נמצאת בהילוך הנכון המנוע מצליח להעביר את הכוח ביעילות והתאוצה מספקת, ולכן בחלון הזדמנויות צר מומלץ להעביר את התיבה למצב ידני ולהוריד הילוך מראש. יחד עם זאת, יש לציין כי אין פקדים מאחורי ההגה והתפעול מהבורר הקטן לא תמיד נוח, וכמו כן התיבה לא מאפשרת לנהג שליטה מלאה ולעתים "מחליטה" אחרת.

באופן מפתיע צריכת הדלק אליה הגענו בימי המבחן היתה טובה יותר מנתוני היצרן ועמדה על 11.9 ק"מ לליטר בממוצע. בשיוט בינעירוני נינוח חצינו גם את ה-13 ק"מ לליטר, ובנהיגה יותר אגרסיבית הנתון ירד לסביבות ה-10.5 ק"מ לליטר.

נוחות והתנהגות

בתוך העיר הטיגו 7 מרגיש נוקשה, ולמרות צמיגים עם דופן גבוהה (225/60-18) שיבושים קטנים חודרים לתא הנוסעים והרכב רוטט במעבר עליהם. שיבושים גדולים כמו פסי האטה משוככים בצורה יעילה יותר, אך אחרי המעבר הרכב מרגיש לא מספיק מרוסן ומעט מתנדנד. מחוץ לעיר המצב דומה, ובמהירות גבוהה המרכב מעט חסר ריסון.

בידוד הרעשים לא מהמשופרים, ורעשי רוח חודרים כבר ב-90-100 קמ"ש. בנסיעה במהירויות כביש 6 הם נוכחים מדי, וגם רעשי הכביש חודרים אך בדרך כלל לא באופן מציק. דווקא המנוע היה שקט ברוב הזמן, ורק בתאוצות חזקות קולו נשמע באופן משמעותי.

בכביש המפותל רכינת המרכב בולטת, ויחד עם דוושה שמקשה על מינון הבלימה והגה רך מדי הטיגו 7 מבהיר לנהג די מהר שהוא לא בעניין ספורטיבי. גם הצמיגים, שמקורם במותג סיני עלום שם, לא נוסכים ביטחון בנהג, ואחיזת הכביש לא הרשימה – גם בכביש המפותל וגם בנהיגה בקו ישר שמעט מהירה מהמקובל.

סיכום

צ'רי טיגו 7 פרו מגיע לארץ עם מרחב נדיב, אבזור עשיר ומנוע חזק. מאידך הנדסת האנוש דורשת הסתגלות, תיבת ההילוכים לא רהוטה מספיק ואיכות החומרים והנסיעה לא מושלמות.

עם תג מחיר של 156 אלף שקלים לרמת הגימור הגבוהה טיגו 7 זול מגרסאות הבסיס של דגמים מוכרים ואהובים על הישראלים כמו יונדאי טוסון וקיה ספורטאז' בכעשרת אלפים שקלים. ביחס לגרסאות עם כוח ואבזור מקביל הפער כבר גדל ל-30 אלף ש"ח וצפונה, ולכן נראה כי גם כאן התמחור יכול לקרוץ לרבים – אך דורש פשרה מסויימת באיכות ההגשה.