בתחילת השנה שעברה הציגה מרצדס דור חדש לאחד הדגמים החשובים ביותר עבורה. ולא, לא מדובר בספינת פאר כמו ה-S קלאס או במכונית ספורט מסעירה, אלא דווקא באחד הדגמים הקטנים והזולים בהיצע. זה שמיועד למשוך לקוחות חדשים וצעירים, שבהמשך יתקדמו לדגמים הבכירים והרווחיים יותר.

מרצדס ניצלה את ההזדמנות להציג עם הדגם גם טכנולוגיות חדשות רבות, שכבר הספיקו להיכנס כמעט לכל שאר הדגמים. הדור החדש של המשפחתית CLA נמכר כבעבר גם בגרסאות בנזין, אך הדגש עכשיו הוא על הגרסאות החשמליות – עם סוללות מתקדמות, מנועים יעילים וטווח מדהים. איך היא בפועל? כדי לענות על כך, לקחנו אותה למבחן.

עיצוב

קל מאוד לזהות שזאת מרצדס, אך גם קל מאוד לזהות את השינויים והחידושים. הפנסים, השבכה (האטומה) וקו החלונות מזוהים כל כך עם המותג, אך חתימת התאורה בצורת סמל הכוכב חדשה ונאה ומוסיפה עניין. בלילה מופע האורות בפתיחת ובנעילת הרכב מרהיב, ובשבכה יש סמלי מרצדס קטנטנים שמאירים בזמן טעינה בהתאם למצב הסוללה – אהבנו! מה פחות אהבנו? חבילת העיצוב בהשראת דגמי AMG הספורטיביים לטעמי פחות הרמונית, והצבע הלבן של רכב המבחן הזכיר לנו את המקור לביטוי "מרצדס-מונית". הרכב הכחול שעמד בחניית היבואן היה יפה בהרבה…

לעומת החלק החיצוני שמציג התקדמות קלה בלבד מבחינת העיצוב, סביבת הנהג חדשה לחלוטין. הדשבורד כולל משטח זכוכית זקוף ושלושה מסכים, ובקונסולה המרכזית הכסופה מחזיקי הכוסות מהווים אלמנט עיצובי בולט. גם כאן פחות אהבתי את חבילת AMG הכוללת הגה שונה ופרטים נוספים, אך המושבים הספורטיביים נראים מעולה וגם מרגישים כך. בגלל הריפודים הכהים האווירה קצת קודרת, אך איכות החומרים טובה מאוד (אם כי במחיר כזה היה אפשר לצפות לקצת יותר) ואיכות ההרכבה מעולה.

תא הנוסעים

הכניסה לרכב מלווה ב"נפילה", כמו ברכבי סדאן רבים, אלא שכאן הרצפה טיפה גבוהה ומפריעה. המרווח מלפנים טוב לכל הכיוונים, אולי למעט הקונסולה שמפריעה מעט לברך. קל למצוא תנוחת נהיגה נוחה, אך הראות החוצה לא מרשימה – הקורות הקדמיות עבות, והשמשה האחורית קטנה. תאי האחסון בדלתות ובקונסולה גדולים, אך תא הכפפות קטן.

למבחן קיבלנו את ה-CLA עם הנעה חשמלית בגרסת "250+" (פירוט בהמשך כמובן), ברמת הגימור הגבוהה ביותר שנקראת סיגנצ'ר AMG-ליין. שילוב זה עולה כמעט 440 אלף שקלים, שתמורתם תקבלו אבזור עשיר ונדיב – אך יש לנו גם הערות. נתחיל במה שטוב: אמנם אין לחצנים פיזיים, אך המסכים (10.25" ללוח המחוונים, 14" למולטימדיה ו-14" נוספים לנוסע) דוברים עברית מלאה ומציגים ממשק נוח וברור באופן מרשים! החיבור האלחוטי לאנדרואיד אוטו עבד לנו חלק בכל מהלך המבחן, החניה האוטונומית מעולה (אך בטוחה מאוד בעצמה ועלולה להבהיל את הנהג), תאורת האווירה נאה, התצוגה העילית פשוטה וברורה ומערכת השמע של בורמסטר נהדרת!

ומה הפריע לנו? הגג הפנורמי הגדול, שאין בו שום הגנה מהשמש היוקדת ובקיץ הישראלי זה לא לעניין. הנדסת האנוש כמעט מושלמת, אך פתחי המיזוג המרכזיים נמוכים מדי ולחצני המגע על ההגה לא נוחים. מה חסר לנו? למושבים יש חימום אך לא אוורור, למרות שיש מצלמות היקפיות על המסך מופיעה רק זו האחורית, ובתחום הבטיחות לא היתה שמירה על מרכז הנתיב – מוזר. שאר המערכות כן קיימות, והן פעלו באופן חלק ומרשים. בקרת השיוט האדפטיבית, תאורת המטריקס-לד והציון במבחן הריסוק ראויים לשבח מיוחד.

הכניסה לשורה השניה צפופה, בגלל השילוב בין דלת קטנה יחסית שנפתחת בזווית לא גדולה, רצפה גבוהה וקורת גג משופעת – יש מחיר לעיצוב הקופה הנאה. בפנים המצב טוב יותר אך לא בהרבה. המרווח לברכיים טוב, אך לכפות הרגליים פחות ולראש גבולי לאנשים בגובה רגיל וצפוף לגבוהים. לרוחב יש מקום לשני מבוגרים, וביניהם ניתן לדחוף ילד – אם הוא יסכים להתפשר על מושב נוקשה וזקוף יותר. בניגוד למושבים הקדמיים המעולים, כאן המושב קצר ולא תומך בירכיים, המשענת נוטה לאחור, והשילוב ביניהם לא נוח לכולם. עבור היושבים כאן יש פתחי מיזוג אך ללא שליטה נפרדת, שקעי טעינה, תאים קטנים בדלתות, ובאופן מעט מוזר את התאורה בתקרה ניתן להדליק רק ממסך המולטימדיה.

לדלת תא המטען יש פתיחה – ובאופן מעניין שעוד לא פגשנו – גם סגירה ללא מגע. כרגיל ברכבי סדאן הפתח צר וקטן, וכאן גם מצטרף סף טעינה גבוה יחסית. התוצאה? למרות שהנפח הרשמי מכובד (405 ליטר), הוא בנוי במבנה מלבני ועמוק והגישה אליו לא נוחה. מתחת לרצפה יש תא קטנטן לכבל טעינה וערכת ניפוח, ובצד רשת לחפצים קטנים. יש תאורה ונקודות עיגון, אך לא ווים לתלייה ושקע טעינה. תא המטען הקדמי גדול מאוד (101 ליטר), קובייתי ושימושי, ויש בו גם תאורה נוחה.

מנוע וביצועים

כאמור, למבחן קיבלנו את הגרסה החשמלית בגרסת 250+. היא כוללת מנוע אחורי המפיק 272 כ"ס ו-33.5 קג"מ, וסוללת 85 קוט"ש הפועלת במתח גבוה של 800V. נתוני הביצועים טובים מאוד, גם אם נראים סולידיים בעידן החשמלי: תאוצה מעמידה למאה קמ"ש מתבצעת תוך 6.7 שניות, והמהירות המרבית מגיעה ל-210 קמ"ש. הטווח המוצהר פנומנלי: עד ל-793 ק"מ ו-740 "בלבד" ברמת הגימור שלנו, והספק הטעינה המהירה מהיר באמת: 320 קילוואט.

אבל עזבו את דפי הקטלוג, מה קורה בחיים האמיתיים? במצב אקו הרכב נינוח ונעים, וזה המצב שבחרנו לנהיגה בעיר או בינעירונית רגועה. בעליות ארוכות או תוואי הררי הוא ירגיש קצת חלש, ואז המצב הרגיל יהיה מעולה ויספק כל צורך. מצב ספורט תזזיתי ובועט, כיף גדול לנהג, אך הנוסעים פחות יאהבו.

כדי לשפר את צריכת האנרגיה במהירות גבוהה, באופן חריג לחשמליות יש תיבה עם שני הילוכים. בשיוט רגוע המעבר בין ההילוכים לא מורגש בכלל, אך בתאוצה אגרסיבית המעבר מורגש סביב ה-110 קמ"ש. ההעברה חלקה מאוד אך לא ממש מהירה, ומיד אחריה מורגש המעבר מתאוצה חזקה והחלטית למשהו יותר לינארי ורגוע. ולא צריך לדאוג, זה עדיין טוב מאוד ומספק כל צורך. פטנט נוסף שמשפר את צריכת האנרגיה דווקא כן קיים בכל חשמלית אחרת – בלימה רגנרטיבית. היא נשלטת על ידי מוט ההילוכים שמאחורי ההגה, ומציעה שלושה מצבים. הפער ביניהם גדול מדי והיינו שמחים לעוד כמה מצבי ביניים, אך המצב החזק ביותר מגיע עד לעצירה מלאה ונוח לשימוש קבוע.

במהלך המבחן שלנו, צריכת החשמל נעה בין 12.5 קוט"ש ל-100 קילומטרים בתוך העיר, נתון המבטא טווח מעולה של 680 ק"מ. בנסיעה בינעירונית רגועה הצריכה היתה 14 קוט"ש והטווח כ-600 קילומטרים, ואפילו בנהיגה ספורטיבית אגרסיבית קיבלנו נתון של 19 קוט"ש ל-100 קילומטרים וטווח שימושי ביותר של כ-450 קילומטרים. בסיכום ימי המבחן הצריכה היתה 15 קוט"ש ל-100 ק"מ, מה שאומר שהטווח האמיתי של מרצדס CLA עומד על 560 קילומטרים. זה אמנם רחוק מהבטחת היצרן (740 כאמור), אך מכובד מאוד בהתחשב בתוואי הנסיעה ובמזג האוויר שדרש שימוש רב במזגן.

כאשר הסוללה מתרוקנת, הרכב תומך בטעינה אולטרה מהירה של 320 קו"ט. עמדות כאלו אינן נפוצות מספיק, וכאשר התחברנו לעמדה של 180 קו"ט הרכב שמר בעקביות על ההספק המרבי והגיע מ-14 ל-80 אחוזים תוך 25 דקות.

נוחות והתנהגות

ה-CLA נמצאת בצד ה(מאוד) נוקשה של הסקאלה, ובתוך העיר היא רוטטת על כביש משובש ומעבירה חבטה במעבר על שברים גדולים ופסי האטה. מחוץ לעיר, מעבר על חיבורי גשרים מעביר גם כן חבטה לא מספיק עדינה, אך מעבר לכך מדובר ברכב נוח ומרוסן מאוד. בולט כי לנגד עיני המהנדסים עמדו האוטובאנים בגרמניה ולא כביש צדדי באזור תעשייה נידח. בידוד רעשי הרוח טוב מאוד, אך מכיוון הצמיגים נשמעת אוושה עדינה-אך-נוכחת.

היכולת הדינמית טובה, ובזכות השילוב בין המתלים הנוקשים למבנה הסדאן הנמוך מתקבלת יציבות מרשימה וכמעט שאין רכינת מרכב או תת היגוי. להגה ודוושת הבלמים תחושה טובה ותגובה מהירה, אך תחת עומס מוגזם קצת מורגש שהם לא עומדים ברף של המנוע. זה מצידו שולח מומנט רב ומיידי אל הגלגלים האחוריים בלבד, מה שמביא להחלקות חינניות רבות יחסית.

סיכום

בסיומם של ימי המבחן הארוכים, החזרנו את הרכב לחניית היבואן ברגשות מעט מעורבים. מצד אחד זהו רכב נאה עם תא נוסעים איכותי ונעים, הנדסת אנוש מעולה, יחידת הנעה המשלבת בין כוח לטווח באופן מרשים ומהנה לנהיגה. מנגד, המרווח בשורה השניה לא מוצלח, הגג הפנורמי לוהט, נוחות הנסיעה לוקה בחסר, ובמחירים נמוכים בהרבה התרגלנו לקבל עוד קצת אבזור.

בסופו של דבר, הבעיה הבולטת ביותר של מרצדס CLA לא ייחודית לה, כל שוק הרכב נאלץ להתמודד איתה: ההצפה הסינית. מותגים חדשים שצצים כפטריות אחרי הגשם הרגילו אותנו לקבל יותר – יותר מרווח, יותר ביצועים ויותר אבזור בפחות כסף. מי שלא יפזול לצדדים ומחפש את סמל הסטטוס של הסמל בחזית יהנה מאוד מה-CLA, אחרים עשויים לבחור במותגים אחרים שעל הנייר נותנים תמורה טובה יותר למחיר ואז מתעוררת כרגיל שאלת איכות הביצוע.