המותג סמארט הוקם ב-1998 כשיתוף פעולה בין מרצדס ליצרנית השעונים השוויצרית סווטש, ופיתח רכבים זעירים לשימוש עירוני. הרבה דברים חיוביים אפשר לומר על אותם רכבים, אבל דבר אחד לא – הם לא הגיעו להצלחה המסחרית הרצויה. אפילו שיתוף הפעולה עם רנו (שהציגה על אותו בסיס את טווינגו) לא עזר, והיה ברור שסמארט צריכה מהפכה.

ג'ילי הסינית, שדואגת להרחיב את מספר המותגים שבבעלותה – גם באמצעות רכישת מותגים מערביים מוכרים וגם על ידי המצאת מותגים חדשים – גילתה עניין בסמארט ונכנסה שותפה 50:50 עם מרצדס. עוד מספר שנים חלפו, וסמארט החליטה לרכב על הגל של מהפכת ההנעה החשמלית ולהציג קו מוצרים חדש תחת הכינוי "השטאג" – שהושק בארץ ברגע האחרון של 2023 וכעת הגיע אלינו למבחן.

עיצוב

הדגם הראשון בסדרת השטאג הוא 1, ולמרות שהוא גדול משמעותית מהדגמים הקודמים של המותג הוא עדיין קטן יחסית. ה-#1 הוא קרוסאובר שנכנס לקטגוריה שמתעוררת כעת בשוק היוקרה, אך עד לאחרונה כללה רק את DS 3 ואאודי Q2 המזדקנים.

למרות המידות (או אולי בזכותן), לסמארט #1 יש המון אופי והוא נראה מיוחד. הקו הכללי עגלגל וחלק, אבל בחזית יש יחידות תאורה גדולות וביניהן פס מואר, ובחלקה התחתון פתח אוורור שיוצרים מראה פחות "אטום". בצד חישוקי ה-19" אמנם נראים סתמיים, אבל המיקום שלהם בקצוות הרכב יוצר פרופורציות ייחודיות ומראה מעניין, שגם רומז על המרווח בתוך תא הנוסעים. תיכף נגיע לשם.

במבט מאחור משהו פה פחות זורם, והרכב נראה צר וגבוה. מקו החלונות ומעלה הרכב שחור, וזה נראה ש"הלבישו" אותו על החלק התחתון בלי תכנון מוקדם. לטעמנו גם הפנסים משתלבים כאן באופן פחות מוצלח, והם מזכירים את דגמי EQ החשמליים של מרצדס. לסיום התלונות, החלק המושחר בפגוש תופס הרבה מקום. בשורה התחתונה, אהבנו מאוד את העיצוב החיצוני מלפנים ומהצד, מאחור פחות.

תא הנוסעים

הכניסה לשורה הראשונה נוחה, ובמבט ראשון תא הנוסעים מותיר רושם חיובי מאוד. הדשבורד הנאה משלב בין ריפוד רך ובהיר בחלקו העליון לבין דיפון בגוון נחושת במרכזו, ש"זולג" אל הקונסולה המרכזית ובצדדיו פתחי מיזוג צרים. שמחנו על הכיוון הידני שלהם ולא דרך מסך כמו שפגשנו לאחרונה במספר דגמים, ועל פיזור האוויר היעיל למרות המבנה הצר שבתחילה מעלה חשש קל. גלגל ההגה גדול ונאה, אך גימור האלומיניום שעליו עלול לסנוור כאשר משתקפת עליו השמש.

אל העיצוב המרשים מצטרפת רשימת האבזור הארוכה, וברמת הגימור "פרימיום" של רכב המבחן היא בהחלט הרגישה כזאת. בחוץ יש דלתות ללא מסגרת ופנסי לד מלאים עם מטריקס-לד בחזית. בפנים זה ממשיך עם גג פנורמי ענק וכיסוי אטום שלצערנו הרבה יצרנים מוותרים עליו, לוח מחוונים דיגיטלי 9.2" במבנה צר אך נוח לתפעול, מערכת מולטימדיה עם מסך 12.8" וגרפיקה שבמבט ראשון נראית עמוסה לעין אך בשימוש מתגלה כנוחה ויעילה – כולל חיבור אלחוטי לאנדרואיד ואפל וזיהוי פקודות קוליות עם דמות של שועל חביב, מצלמות 360 איכותיות עם חיישני חניה קדמיים ואחוריים ומערכת לחניה אוטונומית, תאורת אווירה נעימה, תצוגה עילית נוחה ומערכת שמע איכותית של Beats עם 13 רמקולים.

בתחום הבטיחות ה-#1 מציע 7 כריות אוויר ו-5 כוכבים במבחן הריסוק האירופאי, לצד כל מערכות הבטיחות האקטיביות המקובלות. הן הרשימו אותנו באופן מיוחד, גם בזיהוי סביבת הרכב בתנאים מאתגרים ובמזג אוויר סוער, ובמיוחד באופן הפעולה הזורם והכמעט אנושי. לדברי סמארט הן פותחו יחד עם מובילאיי הישראלית, ובהחלט מגיע להם כבוד על כך!

אבל איך אפשר בלי תלונות? המרווח מלפנים טוב לכל הכיוונים, למעט ברך ימין של הנהג שנראה ששכחו מקיומה כשתכננו את מיקום ההגה ומבנה הקונסולה. גם הראות טובה באופן כללי, אך פחות בפניה ימינה בגלל קרבת המראה לקורה A, ובמבט אחורה משענות הראש מסתירות את השמשה וחבל שאי אפשר להוריד אותן כאשר אין שם נוסעים. איכות החומרים לא הרשימה, עם דיפון נוקשה בדשבורד ובדלתות, ואיכות ההרכבה היתה טובה בדרך כלל אך מדי פעם שמענו זמזום שלא אמור היה להישמע.

נוחות הכניסה לשורה השניה סבירה אך לא מעבר, בגלל דלת לא גדולה שנפתחת בזווית מוגבלת. מיד לאחר מכן מתגלה מושב נוח ומרווח, אך המשענת זקופה ויהיו כאלו שלא יאהבו אותה. המרווח לראש מעולה ולברכיים טוב, אך לכפות הרגליים לא ממש. לרוחב, לשני מבוגרים יש הרבה מקום אך לשלישי ממש לא. ילד נוסף או שלושה מתבגרים יכנסו בנוחות, אך לנוסע השלישי יהיה מושב צר וקשה יותר. אם הוא ייעדר, המשענת נפתחת ובה יש מחזיקי כוסות, המצטרפים לפתחי המיזוג (ללא שליטה נפרדת) ושקעי הטעינה לשיפור איכות החיים של היושבים כאן.

דלת תא המטען נפתחת באופן חשמלי וללא מגע, וחושפת פתח רחב אך עם סף טעינה גבוה. הנפח הרשמי נע בין 273 ל-411 ליטר בהתאם למיקום המושב האחורי שנע על מסילה (על חשבון מרווח הרגליים שם כמובן). בפועל, במצב הקטן ביותר מדובר בתא מטען באמת קטן, אך במצב הגדול ביותר הפער לא נראה כל כך משמעותי. יש כאן ווים לעיגון ותליה, תאורה ושקע טעינה, ובצדדים גם רשתות לאחסון פריטים קטנים. מתחת יש תא גדול יחסית לאחסון כבל הטעינה ונותר מקום לחפצים נוספים, וחבל שאין אפשרות לרצפה כפולה. קיפול המושבים האחוריים יוצר רצפה שטוחה.

עוד בענייני אחסון: מתחת למכסה המנוע יש תא זעיר נוסף של 15 ליטרים שערכת הניפוח תופסת את רובו, ובתוך תא הנוסעים יש תא כפפות בגודל סביר עם תאורה, תא גדול פתוח מתחת לקונסולה המרכזית, תא קטן ייעודי עם משטח טעינה אלחוטית ושקעי טעינה לנייד במיקום שימנע ממכם להשתמש בו בנהיגה (מעולה!), מחזיקי כוסות בתא נוסף ותא אחרון עמוק ומקורר מתחת למשענת היד המרכזית. בדלתות הקדמיות יש תאים גדולים ונוחים, אך באחוריות הם קטנים באופן משמעותי ופחות שימושיים.

מנוע וביצועים

הסמארט #1 משווקת בשתי גרסאות הנעה, ולבכירה "בראבוס" יש שני מנועים עם 428 כ"ס וזינוק של 3.9 שניות למאה קמ"ש. למבחן קיבלנו את הגרסה הבסיסית יותר, עם מנוע יחיד המותקן מאחור ומספק 272 כ"ס ו-34.3 קג"מ, לצד תאוצה של 6.7 שניות מעמידה למאה קמ"ש ועד ל-180 קמ"ש מרביים.

כשמסתכלים על דפי הקטלוג מתקבלת אולי תחושה של רכב תזזיתי, שילוב של מידות קומפקטיות עם הכוח הרב. בפועל, התאוצה מאוד לינארית וחלקה והכוח אמנם מגיע במהירות ובקלות – אך לא בהפתעה. מיותר לציין כי בשום מצב לא חסר כוח, וגם תחת עומס כמו תוכלו לצאת בביטחון לעקיפה.

לכל גרסאות ה-#1 סוללה בקיבולת (נטו) של 66 קוט"ש, והטווח הרשמי של הגרסה הנבחנת עומד על 440 ק"מ. בפועל, בנהיגה בינעירונית רגועה הגענו לצריכה של 16.5 קוט"ש ל-100 ק"מ ובהתאם הטווח עומד על 400 ק"מ, ובנהיגה אגרסיבית יותר הצריכה עלתה ל-18.5 קוט"ש והטווח התקצר לכ-350 ק"מ סבירים. לבלימה הרגנרטיבית שלושה מצבי פעולה, כאשר החזק ביותר נקרא דוושה אחת ובהחלט מאפשר לנהוג כך. עם זאת, הוא אגרסיבי מדי ומטלטל את הנוסעים, ולטעמי דווקא הרמה האמצעית היתה הטובה ביותר – גם מבחינת הנוחות וגם מבחינת היעילות האנרגטית.

הסמארט יכולה להיטען בקצב של 150 קו"ט בעמדה מהירה, וכשהתחברנו לאחת כזאת נדרשנו להמתין 27 דקות כדי להגיע מ-17 ל-80 אחוזים. דווקא יכולת הטעינה ה"איטית" מרשימה, והיא לא ממש איטית: עד 22 קו"ט. בבית כנראה התשתית לא תתמוך בכך, אך בעמדת AC ציבורית תוכלו למלא 0-100% תוך כ-3 שעות. אם יש לכם אחת כזאת ליד נקודת היעד תוכלו לחסוך את העצירה לטעינה מהירה באמצע הדרך, וכבונוס עמדות כאלה גם זולות יותר בדרך כלל.

נוחות והתנהגות

המתלים של הסמארט נמצאים איפשהו באמצע, הם לא קשיחים מדי באופן ספורטיבי ולא רכים בצורה קיצונית. ברוב המקרים זה עובד טוב, עם שיכוך מוצלח בתוך העיר של השברים הגדולים ויחד עם זאת ריסון מספק גם מחוץ לעיר. אך יש מקומות בהם הרכב פחות הרשים, כמו בכביש משובש במהירות נמוכה שאז הוא מעביר רטט לתוך תא הנוסעים ולא רך מספיק. מצד שני, בכביש המפותל הוא לא נוקשה מספיק, ורכינת המרכב בולטת ומשדרת לנהג להירגע. גם דוושת הבלמים לא ברורה, קשה לדייק בעוצמת הבלימה וטוב שניתן לוותר עליה ברוב הזמן בזכות הרגנרציה.

להגה שלושה מצבי קשיחות שניתן לשנות בנפרד, או להתאים למצבי הנהיגה. במצב הקל הוא מרגיש אנמי, במצב הקשה הוא כבד מדי, ומצאנו את האפשרות האמצעית הכי נוחה. בידוד רעשי הכביש תלוי מאוד במהירות ובסוג האספלט, ונע בחדות בין לא טוב למעולה. רעשי הרוח מתחילים להישמע בעדינות באזור ה-90 קמ"ש, ובמהירות שגרתית בכביש 6 נוכחים מעט יותר מהרצוי.

סיכום

סמארט #1 מבשר על עידן חדש של המותג, והוא בהחלט מעורר עניין עם עיצוב ייחודי ויחידת הנעה שמספקת שילוב מוצלח של ביצועים, טווח שימושי ויכולות טעינה מהירות. גם פעולת מערכות הבטיחות זה בהחלט יתרון בולט של הרכב. בצד הפחות מוצלח, כאשר החזרנו את הרכב לחניית היבואן יצאנו בתחושה של "הוא טוב, אבל". הבטחת הפרימיום בהחלט מתקיימת באבזור העשיר – אבל לא באיכות החומרים, נוחות הנסיעה טובה – אבל לא בכל מצב, בידוד הרעשים טוב – אבל לא במהירות גבוהה והמרווח טוב לארבעה נוסעים – אך תא המטען מוגבל ומגביל.

למרות זאת, סמארט #1 יוכל לקרוץ ללקוחות רבים, שלדעתנו יגיעו משני כיוונים: או כאלו שבתוספת מחיר לא גדולה יעדיפו את האבזור על פני המרווח של להיטי מכירות כמו אטו3 וג'ילי, או לקוחות קיימים של מותגי היוקרה שמחפשים רכב קטן יותר עם עיצוב אופנתי. לראשונים נמליץ למהר לפני עליית המחיר הצפויה, ולשניים נציע לבחור בצבעים נועזים יותר מהלבן של רכב המבחן.