כאשר טכנולוגיה חדשה מוצגת, בכל תחום וגם בשוק הרכב, הראשונים שמקבלים אותה הם דגמי היוקרה – ורק לאחר מכן היא מחלחלת אל מרכז השוק והדגמים הזולים. הסיבות לכך רבות, ובין היתר כוללות את האפשרות לגבות מחיר גבוה שיכסה את עלויות הפיתוח, וכן הדחף של הלקוחות להשיג מה שאין לאחרים. בכל הקשור להנעה חשמלית, ישנה סיבה טכנית נוספת וחשובה לא פחות – אולי אף יותר: בשביל להשיג טווח ראוי נדרשות סוללות גדולות, ורק ברכבים גדולים ויקרים ניתן להתקין אותן.

בשנים האחרונות עלויות הייצור של הסוללות ירדו בעשרות אחוזים, והתקדמות הטכנולוגיה שיפרה את צפיפות האנרגיה. כעת, ניתן להתקין סוללות קטנות וזולות יותר ולהשיג טווח שימושי בסביבה העירונית – שהיא אחת החשובות למעבר לחשמל. למה? כי במהירות נמוכה היעילות של מנוע חשמלי עולה על זו של מנוע בעירה פנימית, והולכי הרגל ישמחו להימנע מהגזים הרעילים שפולטים האגזוזים. האם המהפכה החשמלית הושלמה, וכעת יכולה להתאים לכל אחד? לקחנו למבחן את BYD דולפין סרף, אחת ההצעות החדשות והמסקרנות בתחום החשמלי-עירוני. התשובות לפניכם.

עיצוב

מעצבי BYD העניקו לרכב הקטן מראה ספורטיבי וקשוח – בחזית יש פנסים קטנים ומחודדים ופגוש אגרסיבי, ומאחור כמה וכמה מפלסים ומעל הכל ספוילר ענק. לטעמי העיצוב חסר הרמוניה, נקודה שבולטת במבט מהצד. שם הקווים הרבים יוצרים מראה עמוס, הגלגלים והחלונות נראים קטנים מדי וידיות הדלתות נמוכות מדי. בנוסף, הספוילר האחורי נראה מוגזם, זו עדיין לא מכונית ראלי…

בתוך הרכב המצב טוב יותר, והתחושה מוכרת למי שכבר ביקר באחד מדגמי BYD – ובמיוחד בדולפין המשפחתית. רגע לפני שאתם טוענים כי מדובר באותה משפחה, נציין כי הדולפין סרף הוצגה בסין תחת הכינוי סיגל (Seagull, שחף), ורק בשווקי יצוא שמה השתנה לדולפין – דולפין מיני בדרום אמריקה, ודולפין סרף באירופה. כך או אחרת, לדשבורד יש קווים נקיים וזורמים, שורת הלחצנים הפיזיים מתחת למסך המולטימדיה נלקחה ישירות מדולפין הגדולה יותר, והגוונים הבהירים יוצרים אווירה נעימה.

תא הנוסעים

הכניסה לרכב נוחה, וגבוהים יעריכו את הגג הגבוה שמספק מרווח טוב לראש. לברכיים ולרגליים המצב מורכב יותר – לנוסע הוא טוב, אך לנהג הרבה פחות. זאת מכיוון שההגה נע רק מעלה/מטה אך לא פנימה/החוצה, מה שמקשה על מציאת תנוחת נהיגה נוחה ומחייב לשבת קרוב יחסית – ואז מרווח הברכיים נפגע. בסיס המושב קצר ולא תומך מספיק בירכיים, והראות החוצה טובה קדימה ולצדדים, אך הקורות הקדמיות עבות ומפריעות בפניות והשמשה האחורית קטנה. באופן מטופש אין לה מגב, ובחורף המצב מחריף.

תאי האחסון בדלתות סבירים ושימושיים, תא הכפפות גדול וקצת חבל שאין בו תאורה, ובקונסולה המרכזית יש שטח אחסון גדול נוסף. מעליו, יש משענת יד צרה, מחזיקי כוסות ומקום נוח מאוד לטלפון, שברמת הגימור הגבוהה זהו גם משטח טעינה.

איכות החומרים בסיסית למדי וכמקובל בקטגוריה, וכוללת דיפוני פלסטיק נוקשים ברוב תא הנוסעים, אך היכן שחשוב יש ריפוד דק ואיכות ההרכבה טובה. רשימת האבזור נדיבה מאוד ביחס לקטגוריה, גם ברמת הגימור הבסיסית שאיתה הגיע רכב המבחן. בין היתר, יש כיוון חשמלי למושבים הקדמיים, ריפוד עור טבעוני (שבקיץ עלול להוות מטרד) ולוח מחוונים דיגיטלי. רמת הגימור הגבוהה יותר מוסיפה פריטים שוליים כמו שמשות אחוריות כהות, משטח טעינה לנייד ומצלמות 360 מעלות.

נציין לשבח את המצלמה האיכותית וחיישני החניה שמשפרים את מצב השמשה האחורית, ואת החיבור החלק בין מערכת המולטימדיה לשיקוף הטלפון. המסך גם דובר עברית מלאה, אך פה ושם יש כמה טעויות מוזרות בתרגום. הנדסת האנוש טובה ביחס לדגמים סיניים (ואולי אחרי כמה וכמה מבחנים לדגמי BYD זה אנחנו שהתרגלנו), אך עדיין זקוקה לליטוש קל. למשל, שורת הלחצנים הפיזיים מתחת למסך כוללת כמה פונקציות לא שימושיות ולא קריאה תחת שמש ישירה. רוב התפעול מתבצע דרך המסך המרכזי, שעמוס בתפריטים ותתי תפריטים שלא כולם מסודרים בהיגיון, ובלוח המחוונים חלק מהאייקונים קטנים והמידע לא מפורט. ועוד נקודה אחת – פתחי המיזוג הצידיים נוחים, אך אלו המרכזיים קטנים ונמוכים מדי.

בתחום הבטיחות, דולפין סרף מציעה 6 כריות אוויר וציון של חמישה כוכבים במבחן הריסוק האירופאי – מרשים מאוד ביחס לקטגוריה ולגודל הרכב. כל הכבוד! לצד אלו, יש מערכות בטיחות אקטיביות רבות: בלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ודו-גלגלי, תיקון סטייה מנתיב ושמירה על מרכזו, בקרת שיוט אדפטיבית, אורות גבוהים אוטומטיים, זיהוי תמרורים והתרעה על עייפות הנהג. בקרת השיוט ושמירת הנתיב אגרסיביות מדי, שאר המערכות פועלות כראוי, וחבל שאין ניטור שטחים מתים – קריטי ברכב עירוני שצריך להתמודד עם מתאבדים על קורקינטים.

הכניסה לשורה השניה קצת מאתגרת, בגלל גודל הדלת וזווית הפתיחה שלה. בפנים המרווח מפתיע לטובה – לאנשים בגובה ממוצע יהיה פה מספיק מקום, ולי (1.9 מ') היה טיפה גבולי אך לא פגשתי רכב מיני שמתקרב לכך. חשוב לציין כי יש כאן שני מושבים בלבד (ובסה"כ 4), וגם כאן התמיכה בירכיים חסרה בגלל שהמושב קצר. שטחי האחסון כאן נדיבים, עם תאים בדלתות בגודל סביר וכיסים גדולים בגב המושבים הקדמיים. האבזור לעומת זאת דליל – בטח שאין פתחי מיזוג, אך גם לא שקעי טעינה ואפילו תאורה. עם קו החלונות הגבוה והמושבים הקדמיים הגדולים, זו עלולה להיות בעיה – ובמיוחד לילדים קטנים.

דלת תא המטען חושפת פתח מעט צר וסף טעינה גבוה, לצד נפח סביר של 308 ליטרים המוגשים במבנה צר וגבוה. מתחת לרצפה יש תא עמוק וצר עם מקום לערכת ניפוח, כבל טעינה ועוד קצת, וקיפול השורה השניה יוצר מדרגה קטנה. יש טבעות לעיגון, אך לא ווים לתלייה, תאורה או שקע טעינה.

מנוע וביצועים

למבחן קיבלנו את גרסת הבסיס "בוסט", שמציעה מנוע חשמלי-קדמי עם 88 כ"ס ו-17.5 קג"מ צנועים. בהתאם, הביצועים עצלים למדי עם תאוצה 0-100 קמ"ש של 12.1 שניות ומהירות מרבית שמוגבלת אלקטרונית ל-150 קמ"ש. נזכיר כי יש גם גרסה חזקה יותר "קומפורט", עם 156 כ"ס, 22 קג"מ ותאוצה של 9.1 שניות. לשתי הגרסאות יש אותה סוללת LFP בקיבולת של 43.2 קוט"ש, ובגרסה "שלנו" היא מספקת טווח של 322 ק"מ.

כפי שניתן להבין מדפי הנתונים, ובניגוד לעיצוב החיצוני, זהו ממש לא רכב ספורט. בתוך העיר הדולפין סרף מרגישה זריזה ומצליחה לעמוד בקצב התנועה – בזכות המומנט המיידי של המנוע החשמלי. כאשר יוצאים מהעיר, עד למהירות של 70-80 קמ"ש הרכב יצליח להתמודד אך מעבר לכך מורגש שהוא מתאמץ – גם בתוואי מישורי, במיוחד בעליות. באופן רשמי יש בורר מצבי נהיגה אך כמעט ולא הרגשנו בהבדל בין המצבים, ולבלימה הרגנרטיבית יש שני מצבים – וכרגיל ב-BYD שניהם חלשים מדי.

בנסיעה עירונית, היכן שהרכב הזה יבלה את רוב ימיו, צריכת האנרגיה עמדה על 13.5 קוט"ש ל-100 קילומטרים, מה שמביא אותנו לטווח המובטח של היצרן – 320 קילומטרים. בנסיעה בינעירונית הצריכה עמדה על 17 קוט"ש והטווח כ-250 ק"מ, ובסיכום ימי המבחן הצריכה הממוצעת היתה 14.2 קוט"ש ל-100 קילומטרים, והטווח המשולב טיפה מעל 300 ק"מ – קרוב באופן מרשים להבטחת היצרן. בטעינה מהירה היצרן מצהיר על הספק של 85 קו"ט, אך בפועל קיבלנו כ-60 קו"ט והמתנו 35 דקות כדי להגיע מ-20 ל-80 אחוזים.

נוחות והתנהגות

כיול המתלים של דולפין סרף רך, ובתוך העיר מדובר בדרך כלל ברכב נוח. מתי לא? כאשר עוברים על רצף שיבושים הרכב מתחיל לקפץ – בעיה ידועה של רכבים עם בסיס גלגלים קצר. מחוץ לעיר הנוחות טובה במהירות פרברית, אך בכביש המהיר השילוב בין המתלים הרכים לגובה המרכב יוצרים רכינה מורגשת גם בעיקולים לא מאוד חדים. בידוד רעשי הכביש – ובעיקר הרוח – לא מאוד מרשימים, אך מדובר בעניין סביר בהתחשב בייעודו של הרכב, וסביב ה-100 קמ"ש מצטרף לרעשים זמזום חשמלי.

אותו שילוב של גובה, בסיס גלגלים קצר ומתלים רכים פוגע גם ביכולת הדינמית. רכינת המרכב מורגשת ותת ההיגוי מגיע באופן מורגש ומוקדם, ההגה קליל וחסר תקשורת, ודוושת הבלמים לא ברורה וקשה למנן את עוצמת הבלימה.

סיכום

בתור מכונית קטנה וזולה, BYD דולפין סרף אמורה למשוך לקוחות בזכות המחיר ופחות בגלל רשימת היתרונות. ולכן, היא לא מאוד מרשימה באיכות החומרים, בביצועים או בנוחות הנסיעה מחוץ לעיר. מנגד, יש לה נקודות זכות במרווח לנוסעים, בנוחות בתוך העיר, באיכות ההרכבה וברשימת האבזור ביחס לקטגוריה. ביחס למחירה (כ-115 אלף שקלים) ולמתחרות המעטות, מדובר במכונית טובה ובעסקה מוצלחת. באופן אישי, היינו מוותרים על הגרסה היקרה יותר – הביצועים המשופרים לא נדרשים בתוך העיר ועלולים להקשות על המתלים, הנוחות ואחיזת הכביש.

אלא שכאן נכנס הנושא החשמלי, שמצד אחד מגדיל את החיסכון אך (עדיין) לא מתאים לכל אחד. אם זוהי מכונית שניה בבית שכבר יש בו עמדת טעינה, נמליץ בחום. אם מדובר ברכב ראשי שצריך לנסוע יחסית הרבה מחוץ לעיר חשוב לשקול את נושא הטווח, ואם אין לכם אפשרות להתקין עמדת טעינה פרטית – חשוב לוודא האם יש תשתית טעינה ציבורית ליד הבית. האם המהפכה החשמלית הושלמה? זה תלוי בעיקר בעיר בה אתם גרים, ובהשקעה שלה בהקמת עמדות טעינה.