בשנים האחרונות דאצ'יה הרומנית שואפת לשפר את מעמדה, ולנטוש את תדמית מותג הלואו-קוסט שמתחרה ברכבי יד שניה. במקום זאת, החברה החלה להציע תמורה גבוהה למחיר – ובניגוד למה שהורגלנו אצל הסינים עם המון אבזור, כאן שיפור היחס מגיע הודות לקיצוץ של החלק השני בנוסחה.

הדגם החדש ביותר של דאצ'יה, שגם מציג יותר מכל את דרכה החדשה של החברה, הוא ביגסטר. זהו רכב פנאי קומפקטי, שחולק מכלולים רבים וגם עיצוב קרוב עם דאסטר המוכר והאהוב, אך מתחרה בחלק הגדול יותר של הקטגוריה. האם הוא מצליח לשלב בין תג המחיר הנגיש עם נוסחה מספיק טובה שתצליח להתחרות בטויוטה ראב4 וקיה ספורטאז'?

עיצוב

כאמור, הדגם קרוב מאוד לדאסטר – והוא נראה כמו גרסה מוארכת שלו. כמה מוארכת? ברמזורים ופקקים אנשים שאלו אותנו אם יש לו שורת מושבים שלישית, והופתעו לשמוע שלא. מה שכן יש זה עיצוב מוצלח מאוד, על הצד הקשוח שרומז על יכולת שטח. מכסה המנוע המפוסל ניצב מעל החזית הזקופה, והקווים הישרים ממשיכים אל הפרופיל והחלק האחורי. למראה הקשוח מוסיפים חגורת הפלסטיק בחלק התחתון של המרכב ומסילות הגגון בקצה העליון, ואהבנו את הצבע הכחול-עמוק של רכב המבחן.

סביבת הנהג כבר זהה לחלוטין לדאסטר, ורק חדי עין ישימו לב להבדלים הקטנים. גם כאן הקווים ישרים וזקופים, לצד אלמנטים עיצוביים בצורת האות Y – כמו בפתחי המיזוג, בדלתות ועוד. פחות אהבנו את העובדה שהצבע היחיד הוא שחור, מה שיוצר אווירה קודרת וחשוכה. אפילו את עיטורי הנחושת שהיו בדאסטר הסירו כאן. יחד עם איכות חומרים בסיסית להחריד מתקבלת תחושה זולה מדי, אך ייאמר לזכות הביגסטר כי איכות ההרכבה טובה.

תא הנוסעים

הכניסה למושב הנהג נוחה, אך קרובה לגג – וגבוהים צריכים להיזהר על הראש. המרווח טוב לראש ולרגליים, אך לברכיים פחות – בגלל עמוד ההגה. לנוסע לא תהיה בעיה. המושב נוח ותומך בגוף גם בנסיעות ארוכות, והראות החוצה טובה לצדדים ואחורה. קדימה קצת פחות, בגלל מכסה המנוע מצד אחד ומכלול המראה המרכזית מצד שני, שיוצרים שמשה קדמית צרה. התאים בדלתות גדולים, אבל המבנה שלהם צר ופוגע בשימושיות – בקבוק 1.5 ליטר לא נכנס שם. תא הכפפות גדול במיוחד וגם יש בו תאורה, ומתחת למשענת היד יש תא מקורר אבל הוא קטן למדי.

למבחן קיבלנו את רמת הגימור הגבוהה ביותר, ובדגם הבכיר ביותר היא אמורה להיות פאר היצירה של דאצ'יה. ועדיין, אין כל כך על מה להתעכב כאן, וגם במה שיש יש הערות. מושב הנהג חשמלי (לראשונה בדאצ'יה!), אך רק לכיוון הגובה והמשענת – כיוון המושב קדימה/אחורה עדיין ידני. התאורה הראשית היא לד, אך האורות הגבוהים והפנסים האחוריים עדיין לא. מצלמות ה-360 מעלות באיכות נמוכה ולבלם היד החשמלי אין אוטו-הולד.

הנדסת האנוש טובה, עם לחצנים פיזיים למיזוג, ורק מיקום כפתורי עוצמת השמע נסתר. התפריטים במסך המולטימדיה (10.1") ובלוח המחוונים הדיגיטלי (10") ברורים, אך נתלונן על התגובה האיטית ועל הרקע הכהה שלהם שחשוך מדי ביום ומוסיף לאווירה החשוכה בתא הנוסעים. נציין גם שבימי המבחן אנדרואיד אוטו לא עבד לנו כלל, אך שיטוט ברשת גילה שזו בעיה במגוון מכשירים ורכבים בעקבות עדכון לאפליקציה – וככל הנראה לא בגלל הרכב.

בתחום הבטיחות הביגסטר מאכזב, עם ציון של שלושה כוכבים במבחן הריסוק האירופאי, וחלק מהמערכות תלויות ברמת הגימור ולא מגיעות כסטנדרט. בקרת השיוט פעלה טוב, אך תיקון הסטייה מנתיב פעלתן מדי, הצפצוף של זיהוי התמרורים קצת מעיק וחבל שאין שמירה על מרכז הנתיב, פעולה אקטיבית לניטור השטח המת וזיהוי תנועה חוצה מאחור ובפתיחת דלת.

הכניסה לשורה השניה מאתגרת, במיוחד ילדים – בגלל המיקום הגבוה של הידיות הנסתרות. מעבר לכך, סף הדלת גבוה ורחב, ומיד אחריו הרצפה יורדת בחדות. גם שלושה יכנסו בנוחות, עם מספיק מקום לראש, לברכיים ולרגליים. עם זאת, לא לכולם יהיה נוח בגלל שבסיס המושב קצר ולא תומך בירכיים והמשענת נוקשה. לרשות הנוסעים יש תאורה, פתחי מיזוג (בלי שליטה נפרדת, זו עדיין דאצ'יה) ושקעי טעינה. התאים בדלתות קטנטנים ולא ברור מה יכול להיכנס אליהם, ואולי כדי לפצות על כך – הכיסים בגב המושבים הקדמיים גדולים מהרגיל. משענת המושב האמצעי יכולה להפוך למשענת יד, ויש בה מחזיקי כוסות וגם חריצי פלסטיק שנראים שמיועדים לטלפונים, אך הם קטנים מדי לכך.

נעבור לתא המטען, ונגיע לפריט נוסף "לראשונה בדאצ'יה!": דלת חשמלית. היא לא מתרוממת לגובה רב, ולכן גבוהים צריכים להיזהר ממנה, אך כן חושפת פתח רחב וסף טעינה ממש נמוך שמקל על הכנסת חפצים כבדים. 488 ליטרים אולי לא נשמעים הרבה, אבל המבנה הקובייתי מאפשר לנצל אותם ביעילות וקיפול השורה השניה יוצר רצפה שטוחה. אין נקודות עיגון, אבל כן ווי תליה, תאורה, שקע טעינה ותאים קטנים בצדדים – שאחד מהם נתפס על ידי ערכת הכלים שחושפת מי מסתתר לשמחתנו מתחת לרצפה: גלגל חלופי שהפך לנדיר.

מנוע וביצועים

למבחן קיבלנו את הגרסה ההיברידית ה"מלאה" של הדגם, שמשלבת בין מנוע בנזין אטמוספרי 1.8 ליטר ולצידו מנוע חשמלי. יחד הם מספקים 155 כ"ס, שעוברים אל הגלגלים הקדמיים דרך תיבה אוטומטית ייחודית עם ארבעה הילוכים למנוע הבנזין ושניים למנוע החשמלי. אגב, ממש לאחרונה הוצגה בחו"ל גרסה היברידית-אוטומטית עם הנעה כפולה שתוציא לפועל את יכולת השטח שרומזים העיצוב ומרווח הגחון המכובד.

נתוני הביצועים סבירים, עם תאוצה של 9.7 שניות ומהירות מרבית שמגיעה ל-180 קמ"ש ובפועל התחושה לא רחוקה. בזכות המומנט המיידי של המנוע החשמלי היציאה מהמקום זריזה, אך מיד לאחר מכן תגובות הרכב הופכות לנינוחות יותר, יהיו מי שיקראו לכך עצלות. בהתנהלות יומיומית זה לא יפריע, גם בתוך העיר וגם בשיוט בינעירוני, אך בתוואי הררי ותחת עומס הסוללה תיגמר מהר יחסית ואז הרכב ירגיש חלש. בסגנון נהיגה כזה גם תיבת ההילוכים לא זוהרת, עם העברות הילוכים לא חלקות וקצת איטיות.

העובדה שהרכב מתעדף את החשמל היא אולי חיסרון בתוואי הררי, אך מתגלה כיתרון בכל דרך אחרת. בתוך העיר רוב ההתנהלות מתבצעת על חשמל, וגם מחוצה לה מנוע הבנזין פועל לפרקים ארוכים רק כגנרטור. בסיכום ימי המבחן צריכת הדלק היתה 20 ק"מ לליטר – וזה נתון מדהים ומכובד גם בפני עצמו, גם ביחס למתחרים וגם בזכות הקרבה להבטחת היצרן (21.7 ק"מ לליטר).

נוחות והתנהגות

המתלים של דאצ'יה ביגסטר רכים למדי, ומספקים נוחות טובה בתוך העיר. הרכב מבודד כראוי את השברים הקטנים וכבישים משובשים, ומגיב בריסון לפסי האטה – גם אלו מהסוג המרושע יותר. מחוץ לעיר המצב קצת פחות טוב, ואותה רכות גורמת לנדנוד עדין וחוסר ריסון – במיוחד על כביש גלי או במהירות גבוהה. רעשי הכביש אמנם עדינים יחסית, אך רעשי הרוח נוכחים ותחת עומס מנוע הבנזין מפיק רעש מתכתי לא נעים.

היכולת הדינמית לא מרשימה, ושילוב של אותם מתלים רכים עם הגה קליל גורמים לרכינה מורגשת בעיקולים ותת היגוי שמגיע מוקדם אך באופן צפוי ועדין. כמו בהרבה דגמים מחושמלים, גם כאן דוושת הבלמים רכה ולא ברורה. בנהיגת שבילים הרכב נוח ונעים, וסביר להניח שכמו בדאסטר – גרסאות ההנעה הכפולה יכולות להרשים כאן הרבה יותר.

סיכום

ישנם רכבים שלפני שמגיעים אלינו למבחן אנחנו מצפים למשהו אחד, ומופתעים לקבל דבר אחר. בדאצ'יה ביגסטר המצב לא כך. הוא מאוד דומה לדאסטר שבחנו בעבר, ומשקף את הבטחות החברה לשיפור ועליית מדרגה קלה.

ברשימת היתרונות בולט המרווח המעולה, ולצידו ניתן להוסיף את העיצוב החיצוני הנאה, נוחות הנסיעה בעיר וצריכת הדלק הפנומנלית. מנגד, נוחות הנסיעה מחוץ לעיר, עידון יחידת ההנעה, רשימת האבזור ואיכות החומרים מרשימים פחות.

בגרסה הבכירה ביותר, זו שנבחנה, הביגסטר עולה 185 אלף שקלים. זהו תג מחיר שדומה לגרסאות הבסיסיות של המתחרים, וביחס אליהם האבזור קרוב, הוא חסכוני יותר בדלק אך מרגיש זול יותר בגלל איכות החומרים. זו נשמעת עסקה טובה, עד שמגיעים לתחום הבטיחות – ולנו קשה להמליץ על רכב עם ציון כזה.