את מותג הלואו-קוסט הרומני שכיום שייך לרנו, דאצ'יה, אין צורך להציג בישראל. הוא ניסה את מזלו אצלנו מספר פעמים, ובשנות השמונים היווה כר פורה לבדיחות וזלזול. 25 שנה חלפו, ולפני כעשור השיקה קרסו מוטורס (כיום פריסבי) יבואנית רנו את מותג דאצ'יה מחדש. הצחוק והזלזול נותרו מאחור, והנוסחה הפשוטה והיעילה של דאצ'יה נכנסה לחניות רבות בישראל.

אחד הדגמים הבולטים והמצליחים ביותר של דאצ'יה, בעולם וגם בארץ, הוא רכב הפנאי-שטח דאסטר. במחיר של סופר-מיני קטנה אתם יכולים לקבל רכב מרווח למשפחה עם יכולת שטח מסוימת, אך רשימת האבזור קצרה מהמקובל וגם האיכות והעידון לא מתעלים; במשך 13 שנה 2.5 מיליון לקוחות השתכנעו ובחרו בדאסטר. בסוף 2023 הוצג הדור השלישי, שהגיע לאחרונה לישראל ומבטיח שיפור ניכר לאיכות ולאבזור, אך גם המחיר כבר לא זול כבעבר. איך הוא? יצאנו לבדוק.

עיצוב

החלק החיצוני של דאסטר החדש מציג קפיצת מדרגה עצומה. הוא כבר לא נראה ג'יפון זול ופשוט, אלא רכב מודרני שמצהיר בגאווה לאיזה מותג הוא שייך ומהן יכולות השטח שלו. זה קורה בזכות קווים ישרים ורבועים, ובמיוחד בחזית, חתימת התאורה בצורת האות Y שמזוהה עם דאצ'יה, הפגוש הקדמי שעולה בחדות וגם משפר את זווית הגישה, והעיצוב הקשוח לפגושים. לא מספיק? הפיסולים במכסה המנוע, חישוקי ה-18" הנאים, וברמת הגימור הגבוהה של רכב המבחן גם נגיעות בגוון נחושת פה ושם. התוצאה הסופית מרשימה.

גם בתוך הרכב העיצוב מרשים ביחס למה שהכרנו בדאצ'יה, והוא נראה עדכני ונאה. מסך 10" צף מעל הדשבורד המפוסל, מימינו כיתוב "דאסטר" גדול, ובפתחי המיזוג שוב העיצוב בצורת האות Y ושוב נגיעות הנחושת העדינות. טוב מאוד שיש אותן, כי כל השאר מורכב מ-50 גוונים של שחור שיוצר תחושה חשוכה.

תא הנוסעים

סביבת הנהג

הכניסה לרכב מעט מאתגרת בגלל מרווח הגחון הגבוה, בפנים המרווח טוב לכל הכיוונים, וקל למצוא תנוחת נהיגה נוחה – גם בזכות מיקום טוב של ידית ההילוכים ודוושת המצמד – עדיין יודעים מה זה? הראות החוצה טובה, חוץ מקו החלונות הגבוה שמעט פוגם במבט הצידה. העיצוב המוצלח שהזכרנו בסעיף הקודם נפגע מאיכות חומרים בסיסית להחריד, אך איכות ההרכבה טובה מאוד. בתחום השימושיות דאצ'יה הולכת בדרכה של סקודה, ומציעה פתרונות שימושיים. על ווים שפזורים בתא הנוסעים ניתן להרכיב ווי תליה, מחזיקי כוסות, זרוע להחזקת הטלפון וכדומה. יחד עם זאת, התאים בדלתות גדולים אך צרים באופן שמגביל את השימוש בהם, תא הכפפות בגודל סביר מינוס ואינו מואר, ומתחת למשענת היד יש תא קטן נוסף.

הנדסת האנוש טובה וברורה, וקל לתפעל את מערכות הרכב בלי לעבור קורס ארוך לפני הנסיעה – ואנחנו מעריכים את זה מאוד. משטח הטעינה האלחוטית יעיל ונוח, כך גם המפתח החכם, ולוח המחוונים הדיגיטלי פשוט וברור. פעולת מערכות הבטיחות לא מציקה מדי; תיקון הסטייה מנתיב עדין, האורות הגבוהים האוטומטיים יעילים ומסייעים, ורק הצפצוף של זיהוי התמרורים מעט חזק מהרצוי. לצד אלו, חשוב לציין כי לחובתו של הדאסטר ציון נמוך של שלושה כוכבים במבחן הריסוק האירופאי.

גם ברשימת האבזור הלא ארוכה יש לנו כמה תלונות. החיבור האלחוטי לאנדרואיד אוטו עבד לנו רק בנסיעה הראשונה, אך לאחר מכן היינו צריכים להשתמש בכבל; מצלמות ה-360 מעלות באיכות נמוכה, וריפוד העור הסינטטי חם ודביק בימים חמים – היינו מעדיפים את הבד הרגיל שיש ברמות הגימור הנמוכות יותר.

שאר הנוסעים ותא המטען

לשורה השניה יש דלת עם פתיחה רחבה, אך מרווח הגחון הגבוה וסף הדלת הרחב מקשה על הכניסה לכאן. מרווח הרגליים מעולה, לברכיים טוב, ולראש סביר לגבוהים וטוב לכל השאר. לשני נוסעים יהיה כאן מרווח מאוד, אך לשלישי מעט פחות בגלל תעלת הינע שאמנם לא מאוד גבוהה אך עדיין מחייבת לפשק את הרגליים. המושב האמצעי צר וזקוף יותר מהחיצוניים, אך גם רך באופן מפתיע – גם בגלל שאינו הופך למשענת יד כמו ברכבים רבים שפגשנו. יש כאן תאורה, שני שקעי טעינה וגם וו שניתן להתקין עליו מחזיק כוסות – שגוזל את מקום רגלי הנוסע האמצעי. התאים בדלתות קטנים ממש, יש כיסים בגב המושבים הקדמיים, וחבל מאוד שאין פתחי מיזוג.

לתא המטען פתח רחב אך גם מאוד גבוה, והדלת ידנית. בכל זאת, דאצ'יה. המבנה רחב ועמוק, אבל הכיסוי הקשיח בגובה החלונות הופך אותו לנמוך ולא מאוד גדול. הסרתו מביאה כמובן להגדלה משמעותית של נפח האחסון. יש ווי תליה ותאורה, אבל לא ווים לעיגון או שקע טעינה. שמחנו מאוד לגלות גלגל חלופי בגודל מלא, אך לכלי העבודה לא נותר מקום ייעודי.

מנוע וביצועים

למבחן קיבלנו את הגרסה הקשוחה ביותר של הדאסטר – עם הנעה כפולה ותיבת שישה הילוכים ידנית. מה עוד במפרט? מנוע טורבו בנזין בנפח 1.2 ליטר עם סיוע מיקרו היברידי, שמפיק 130 כ"ס ו-23.5 קג"מ. התוצאה? תאוצה של 11 שניות מעמידה ועד למאה קמ"ש, מהירות מקסימלית של 180 קמ"ש, וצריכת דלק מובטחת שעומדת על 16.6 ק"מ לליטר.

ואיך כל זה בפועל? נקודת הצימוד בדוושה ברורה, ויחד עם ידית הילוכים שממוקמת נכון ונוחה לתפעול, העסק הידני לא מעיק מדי. מה שכן, ההילוכים הראשונים קצרים לטובת זחילה בשטח (נרחיב תיכף) ולכן בפקקים דורשים התעסקות רבה. בנוסף, מי שאינו מנוסה בתיבה ידנית יעריך את ההתנעה האוטומטית כאשר המנוע כבה. בסל"ד נמוך המנוע מעט רועד, וגם מרגיש קצת אנמי וחסר כוח. לכן צריך להביא אותו לסל"ד גבוה, ושם הוא מספק כל צורך שגרתי אך גם קצת רועש.

יחד עם זאת, בעליות ארוכות ותלולות הדאסטר מצליח לשמור על הקצב, אך מתקשה להאיץ באופן משכנע ולבצע עקיפות בחלון הזדמנויות קצר; יתכן שהאשמה תלויה גם בתזמון של הנהג להעברות ההילוכים. בסיכום ימי המבחן התובעניים, צריכת הדלק עמדה על 13.5 ק"מ לליטר, ואין ספק כי בתוואי פחות הררי, וגם עם נהג שמנוסה יותר עם תיבה ידנית, ניתן לקבל נתונים טובים אף יותר.

נוחות והתנהגות

המתלים של דאצ'יה דאסטר רכים, ומסדרים לו נוחות טובה בתוך העיר עם גיהוץ של השברים הקטנים. עם זאת, שברים גדולים כמו פסי האטה יותר מפריעים לו, ובמיוחד בחלק האחורי שמתנדנד בירידה מהם. בנוסף, אם תגיעו אליהם במהירות גבוהה מהמקובל הגלגלים הקדמיים ישמיעו חבטה מעט מלחיצה.

מחוץ לעיר הרכות טובה בכביש שסלול היטב, אך במעבר על חיבורי גשרים או כביש גלי הרכב מעט מתנדנד – וגם כאן בעיקר בחלקו האחורי. בידוד רעשי המנוע טוב בשיוט רגוע, אך תחת עומס קולו נשמע. רעשי הכביש סבירים לחלוטין, אך רעשי הרוח טעונים שיפור.

בכביש המפותל דאסטר מרגיש לא שייך והנהג מרגיש לא בטוח. אל המתלים הרכים שגורמים לרכינה מורגשת מצטרפים הגה קל וחסר תחושה, ודוושת בלם מעט ספוגית שדורשת לחיצה הגונה כדי לקבל את המשיכה הרצויה. בנהיגה נורמלית זה לא יפריע לכם, אך אם הנהג ינסה להגזים קצת הדאסטר יבהיר במהרה כי הגבולות שלו קרובים מהצפוי.

ומה לגבי שטח? שם הדאסטר זורח. נכון, הוא לא לועס סלעים כמו ברונקו ורנגלר, אך כן יכול להמשיך הרבה אחרי רכבי הפנאי השגרתיים. בשבילים כבושים הוא ממש נוח בנסיעה איטית, וככל שמגבירים קצב הוא מעט רוטט אך לא באופן מטריד מדי. מפגש במהירות גבוהה מדי עם חריצי מים יגרום לחבטה כמו בפסי ההאטה המוזכרים, וההנעה הכפולה היעילה תסייע לעבור גם שבילים מאתגרים יותר עם הפרשי גובה – שבהם מהלך המתלה הקצר יחסית יביא בקלות לתמונות פוטוגניות של גלגלים מתנופפים באוויר. למעשה, מה שקובע את יכולת העבירות של הדאסטר במקומות כאלה הוא יכולת הנהג לשלוט בדוושת המצמד ולשמור על המנוע שלא יכבה.

סיכום

נפתח בגילוי נאות: למבחן על דאצ'יה דאסטר החדש הגענו בלי ציפיות רבות, והופתענו לטובה. הוא שומר על יכולת השטח של קודמיו, ומוסיף עיצוב חיצוני נהדר, נוחות נסיעה מוצלחת, מרווח יעיל למשפחה, יחידת הנעה שמספקת את הצרכים היומיומיים והנדסת אנוש טובה. מנגד, איכות החומרים בסיסית ביותר, רשימת האבזור קצרצרה, ולחובתו גם ציון נמוך במבחני הריסוק.

התיבה הידנית עלולה להרתיע לקוחות רבים, ובזו האוטומטית-היברידית יש רק הנעה קדמית, מה שנוטל מהדאסטר את היתרון בתחום השטח על פני המתחרים. מחיר הגרסה שנבחנה עומד על 170 אלף ש"ח, סכום קרוב מדי למתחרים שמציעים תיבה אוטומטית, אבזור ועידון משופרים, ובמקרה של סובארו קרוסטרק גם יכולת שטח דומה. מה שמוביל אותנו למסקנה של המבחן: למרות השדרוג העצום של הדור החדש, עם תג המחיר הנוכחי דאצ'יה דאסטר יתקשה להתמודד במתחרים. לא בגללו, בגללם.