רכישת רכב היא השניה בגודלה למשק בית אחרי קניית דירה. ואם בעבר המשפט הזה היה בעיקר מרגיז, בשנתיים האחרונות מחירי הרכבים לא הפסיקו לטפס וכיום הוא ממש מכביד. ג'יפונים משפחתיים עולים כיום כ-170-180 אלף שקלים, ומדובר בגרסת הבסיס; הגרסאות החזקות או המאובזרות ביותר מטפסות לאזור החיוג של כמעט רבע מיליון שקל.

אך האם אנחנו באמת צריכים את אותם דגמים גדולים ויקרים שמקשים על מציאת חניה וצריכת הדלק שלהם גבוהה? הפעם לקחנו למבחן את יונדאי i10 שעברה מתיחת פנים לאחרונה, בגרסה הידנית שעולה 78,900₪ (בעת כתיבת שורות אלו) ומחזיקה בתואר הרכב הזול ביותר בישראל. בדקנו האם היא שימושית מספיק, מה הפשרות שהיא דורשת – והאם יש צורך לשלם כפליים ומעלה על קרוסאובר מפונפן?

עיצוב

כבעבר ה-i10 מציעה עיצוב נאה ועדכני, בעיקר בחזית הכוללת פנסים מחודדים ושבכה רחבה. במבט מהצד ובמיוחד מאחור בולט המבנה הצר והגבוה של הרכב, היוצר פרופורציות מעט מאתגרות למראה. מתיחת הפנים הוסיפה תאורת יום חדשה בצורת כוורת בצידי הגריל הקדמי, אך בגרסה מוזלת זו נותרה תאורת היום העגולה מהדגם לפני החידוש והשינויים ביחס אליו מינוריים במיוחד.

ה-i10 מתייחדת בקטגוריה בכך שלמרות מידותיה היא לא נראית או מרגישה זולה, אך בגרסה הידנית והזולה ביותר כן יש אלמנטים הנותנים את התחושה שקצת חסכו עלינו. כך למשל הפנסים שאינם כוללים תאורת לד כלל, וגלגלי ה-14" מפלדה עם צלחת קישוט מפלסטיק.

תא הנוסעים

בדומה לעיצוב החיצוני, גם בתא הנוסעים התחושה היא שמדובר ברכב נאה ועדכני, אך פה ושם קיצצו מטעמי חיסכון. פתחי המיזוג העגולים בקצוות הדשבורד והמסגרת ללוח המחוונים ומערכת המולטימדיה מקנים תחושה של רכב גדול ויקר יותר. מצד שני איכות החומרים בסיסית במיוחד עם פלסטיק פשוט ונוקשה בכל מקום שתחפשו, וגם הגוון השחור שולט באופן מוחלט ויוצר תחושה חשוכה. לזכות ה-i10 יאמר כי איכות ההרכבה טובה מאוד.

הכניסה לרכב נוחה, והראות החוצה טובה לכל כיוון – למעט אולי השמשה האחורית שמעט קטנה. ההגה מתכוון רק מעלה-מטה ולא קדימה-אחורה ומעט מקשה על מציאת תנוחת נהיגה נוחה. המרווח מעולה ומפתיע לכל כיוון, אך באופן אישי כדי למצוא את נקודת החיבור בדוושת המצמד נאלצתי לשבת קרוב וגבוה ואז המרווח לברכיים גבולי. לנהג יש משענת יד, והמיקום שלה ביחס לידית ההילוכים נוח במיוחד – נהדר! ליושבים מלפנים פתרונות אחסון יעילים, עם תא כפפות גדול אך לא מואר ותאים סבירים בדלתות.

כצפוי, רשימת האבזור לא ארוכה ועיקרה מערכת מולטימדיה עם מסך 8" שנראה קטן יותר בגלל המסגרת הגדולה סביבו, והגרפיקה בו מיושנת אך נוחה ופשוטה לתפעול. הוא תומך באנדרואיד אוטו ואפל קארפליי, ויש גם מצלמת רוורס באיכות בסיסית, בקרת שיוט רגילה ומזגן מכני. במתיחת הפנים נוסף לוח מחוונים עם ספרות דיגיטליות למהירות והסל"ד ומחשב דרך עם מסך 4.2", ושקע ה-USB לטעינה הוחלף ל-Type-C. אבזור הבטיחות עשיר ביחס למתחרים וכולל 6 כריות אוויר, בלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ודו-גלגלי, תיקון סטייה מנתיב ושמירה על מרכזו, אורות גבוהים אוטומטיים, התרעה על עייפות הנהג ומערכת למניעת שכחת ילדים (מבוססת אלגוריתם). עם זאת, המערכות הרגישו מעט "היסטריות" מהרצוי בכמות הצפצופים ואופן הפעולה.

הכניסה לשורה השניה נוחה בזכות דלת שנפתחת בזווית רחבה, אך הראש עלול לפגוש את הקורה מעל הפתח. גם כאן המרווח מפתיע לטובה, והוא מעולה גם לגבוהים – לראש, לברכיים ולכפות הרגליים. לרוחב יש מקום לשני מבוגרים, אך נוסע שלישי לא יכנס; שלושה ילדים או מתבגרים יכנסו בדוחק קל. יש כאן תאים קטנים בדלתות ותא קטן בקצה הקונסולה המרכזית (ולידו גם שקע טעינה). פתחי מיזוג, תאורה או אפילו כיסים בגב המושבים? לא כאן.

לתא המטען פתח רחב ובגובה סביר, והדלת (הידנית כמובן) קלילה אך לא נפתחת מאוד גבוה וגבוהים יצטרכו להיזהר על הראש. בנוסף, הכיסוי הקשיח לתא המטען לא עולה יחד איתה וחבל. המבנה של תא המטען רחב, ועמוק לגובה אך לא לאורך. אין כאן ווי עיגון או שקע טעינה, אבל כן וו תליה ותאורה – ואפילו גלגל חלופי.

מנוע וביצועים

על הנייר יחידת הכוח היא לא הצד החזק של ה-i10, וגם לא חזקה באופן כללי. מנוע בנזין אטמוספרי בנפח 1.2 ליטר עם 84 כ"ס ו-12 קג"מ המשודך לתיבה ידנית כאמור עם חמישה הילוכים מביאים לנתונים לא מלהיבים של 12.6 שניות מהיציאה מהמקום ועד שמגיעים ל-100 קמש, לצד מהירות מרבית שעומדת על 171 קמ"ש. אגב, הגרסה הרובוטית עצלה עוד יותר עם "זינוק" של 15.8 שניות מעמידה למאה קמ"ש, אך המהירות המרבית זהה.

לחיצה על המצמד, סיבוב של המפתח בסוויץ' והורדת בלם היד הידני – אנחנו לא זוכרים רכב מבחן מכני כל כך. יוצאים לדרך והתחושות שונות לחלוטין מההבטחות של דפי הקטלוג. ההילוכים עם יחסי העברה הקצרים מספקים יציאה זריזה מהמקום ותחושה של רכב "תזזיתי". בתוך העיר ה-i10 עומדת בקצב התנועה בקלות והביצועים מספקים בהחלט, אך בנסיעה בינעירונית המצב קצת מורכב יותר. בשיוט רגוע לא חסר כוח, אך המנוע ניצב בסל"ד גבוה (100 קמ"ש בכ-2,500 סל"ד) והרעש יוצר תחושה שהוא מתאמץ. תחת עומס הרכב הקטן מרגיש חסר כוח, ועל עקיפות קצרות בתוואי מאומץ תיאלצו לוותר. עם זאת, לרכב שנועד להיות בעיקר בעיר זה מספיק בהחלט. חיסרון אחד שמצאנו הוא דוושת המצמד שיש לה מהלך ארוך ונקודת הצימוד קשה למציאה – בדיוק הפוך מידית ההילוכים הברורה והנוחה לתפעול.

צריכת הדלק מעולה ממש, ונעמדה על כמעט 14 ק"מ לליטר בנסיעה עירונית, בשיוט רגוע מחוץ לעיר חצינו את ה-22 ק"מ לליטר, ובסיכום ימי המבחן המד התייצב על 17.1 ק"מ לליטר. מדהים!

נוחות והתנהגות

ה-i10 נועדה לעיר, וככזאת היא רכה ונינוחה. שברים קטנים וכביש מחוספס היא משככת בצורה טובה, אבל פסי האטה או בורות גדולים יותר גורמים לרכב טלטלה – גם בגלל בסיס הגלגלים הקצר. מחוץ לעיר הרכב מרגיש טוב ובטוח בדרך כלל, אך על כביש גלי לא מספיק מרוסן.

עם זאת, הבעיה מחוץ לעיר היא דווקא בידוד הרעשים שלא הרשים. רעשי הכביש חודרים כבר מ-70 קמ"ש, רעשי הרוח מצטרפים ב-90 קמ"ש ובמהירות כביש 6 נוכחים הרבה מעבר לרצוי, ותחת עומס המנוע מייצר רעש מתכתי ולא נעים.

בכביש המפותל הרכב מתגלה ככיפי ומהנה בזכות התיבה המערבת את הנהג, ולמרות המתלים הרכים שגורמים לרכינת מרכב מורגשת אך לא מוגזמת. להגה משקל טוב והוא כמעט ללא שטח מת, הבלמים מגיבים כראוי ועם הדוושה הברורה קל למנן את עוצמת הבלימה – ואלו נותנים ביטחון לנהג, שעלול להיפגע במקרה של תת היגוי המגיע בפתאומיות.

סיכום

יונדאי i10 היא אמנם מכונית עירונית, אך הופתענו לגלות כי היא יכולה לשמש גם את מי שיוצא ממנה מדי פעם בלי יותר מדי פשרות. היא מרווחת (לארבעה) ונוחה באופן מפתיע, חסכונית בדלק, והביצועים מספקים במרחב המחיה הטבעי שלה וגם לא גרועים מדי באזורים אחרים. בצד החובה: רשימת האבזור בסיסית למדי, הפלסטיק הנוקשה והצבע השחור יוצרים תא נוסעים קודר (בגרסאות היקרות יותר שילוב צבעים משפר את המצב) ובידוד הרעשים לא מרשים.

האמת שאנחנו יכולים לחיות עם חסרונות כאלו, מה שמביא אותנו למסקנה מהמבחן. בפני עצמם 80 אלף שקלים הם לא מעט כסף, אך ביחס לשאר שוק הרכב יונדאי i10 מציעה עסקה מעניינת מאוד, מומלצת ויעילה – אם התיבה הידנית לא מרתיעה אתכם.