במהלך השנים רנו הציגה מספר פעמים דגמים פורצי דרך או כאלה שהפכו עם הזמן לאייקוניים. אך דווקא המהפכה שהחלה לפני כעשור וחצי עם עליית קרנם של דגמי הפנאי תפסה את רנו לא מוכנה. במשך השנים הציגה החברה מספר דגמים בגדלים שונים, אך לא הצליחה לפרוץ לתודעה כמו רבי המכר. הדבר בלט עוד יותר בקטגוריה המבוקשת ביותר – רכבי הפנאי הקומפקטיים, שם הקדג'אר של רנו הזדנב הרחק מאחורי הקוריאנים המוצלחים יונדאי טוסון וקיה ספורטאז', או השכן מהצד השני של הכביש פיג'ו 3008.

בתחילת השנה הגיע לארץ רנו אוסטרל, מחליפו של הקדג'אר, שמבטיח להיות מוצלח יותר בכל התחומים ובהתאם גם לתפוס מקום גבוה יותר בטבלת המכירות. אנחנו לקחנו אותו למבחן מקיף, ובדקנו האם יש לו סיכוי.

עיצוב

במבט ראשון אוסטרל נראה כמו עוד רכב פנאי גנרי, העומד בכל הכללים של העיצוב הקשוח ומשלב את סימני הזיהוי של רנו. אלו בעיקר הפנסים בצורת האות C שכוללים לד מלא והסמל החדש של המותג, שמגיע במידת אקסטרה לארג'. במבט שני ומעמיק יותר מצאנו נקודות ייחודיות כמו התפיחות על מכסה המנוע, הפס הכסוף סביב חלונות הצד וחישוקי הגלגלים הנאים (19" ברכב המבחן). הצבע הכחול של רכב המבחן הוסיף רבות, והתוצאה הסופית מרשימה בהחלט.

תא הנוסעים

הכניסה מחייבת הרמת רגל, ומדגישה את גובהו של הרכב. לכן מעט מפתיע כי תנוחת הנהיגה היא "בתוך" הרכב ולא "מעליו", מה שיוצר מרווח טוב מאוד לראש אך פחות לברכיים בגלל הקונסולה הרחבה. העיצוב עדכני ונאה ומשלב מספר מפלסים, מסכים גדולים והגה מקורי וכמעט מרובע.

הראות החוצה לא טובה בגלל מראה מרכזית קטנה, קורות A עבות ומראות צד שצמודות אליהן ומסתירות את חלקה הפנימי של הפניה. מראות הצד גם פנורמיות בחלקן החיצוני – מה שמקשה באומדן המרחק. לנהג והנוסע יש תאי אחסון רבים גדולים ושימושיים, איכות החומרים טובה עם דיפון רך בחלקו העליון של הדשבורד, בד על חלקים נרחבים ונגיעות דמוי אלומיניום בדלתות ובקונסולה המרכזית. לתחושה זו עוזרים גם חלונות צד וגג פנורמי גדולים שמכניסים הרבה אור. חבל רק שהצבע השולט הוא שחור.

תא הנוסעים נעים וכיף לשהות בו, בזכות שילוב של אותו עיצוב נאה, חומרים איכותיים ורשימת אבזור ארוכה. כבר ברמת הגימור הבסיסית ישנם מסכי 12.3" ללוח המחוונים ו-12" למערכת המולטימדיה עם מספר תצוגות והתאמה אישית נרחבת, בלם יד חשמלי עם אוטו-הולד במיקום לא נוח, מנופי העברת הילוכים מההגה, מפתח חכם ובקרת אקלים מפוצלת עם פתחים לאחור. ברמת הגימור האמצעית יש גם גג פנורמי, בורר מצבי נהיגה, מצלמות 360 ואפילו חניה אוטונומית שפועלת כראוי אך איטית מדי ותעצבן נהגים אחרים בכביש. רכב המבחן הגיע ברמת הגימור הגבוהה ביותר שמוסיפה מושב נהג חשמלי עם עיסוי וחימום למושבים הקדמיים. בתחום הבטיחות האוסטרל מציע 7 כריות אוויר, בלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ודו-גלגלי, תיקון סטייה מנתיב מעט אגרסיבית וללא שמירה על מרכז הנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית עם זיהוי מאוחר של רכב הנכנס לנתיב, אורות גבוהים אוטומטיים, התרעה על עייפות הנהג וניטור שטחים מתים עם התרעה על רכב חולף בעת פתיחת דלת.

לכאורה נהדר, אך יש שתי נקודות שהופכות את תא הנוסעים לקצת פחות נהדר. הראשונה היא איכות הרכבה מאכזבת עם מרווח בין משטחים שונים, זמזומים וקרקושים שנשמעו בזמן הנסיעה וחריקה לא ברורה בפתיחת דלת הנוסע הקדמי. לא משהו שציפינו לשמוע ברכב עם פחות מ-6,000 ק"מ על השעון. הנקודה השניה היא הנדסת אנוש לא ברורה בחלק מהמקרים, וכך גם המעבר בין התצוגות בלוח המחוונים ובין האפשרויות הרבות שמציעה מערכת המולטימדיה המבוססת על מערכת ההפעלה אנדרואיד אוטומוטיב. בנוסף, על ההגה וסביבו יש יותר מדי כפתורים, לחצנים וידיות שונות.

הכניסה לשורה השניה נוחה מאוד, עם דלת גדולה שנפתחת בזווית רחבה. המושב עצמו נוח ותומך, והמרווח לברכיים מעולה, מרווח הראש טוב לגבוהים ומעולה למי שפחות, ורק לכפות הרגליים פחות טוב בגלל מבנה המושבים הקדמיים. נוסע שלישי ירגיש פחות בנוח בגלל המבנה והנוקשות של המושב האמצעי, אך שניים יהנו גם מפתחי מיזוג, תאי אחסון גדולים בדלתות, שקעי טעינה (Type-C), ומחזיקי כוסות.

הגישה לתא המטען נוחה עם סף טעינה נמוך ודלת ענקית. משקלה מורגש וחבל שהיא לא חשמלית, וגבוהים עלולים לגלות שהיא לא נפתחת מספיק גבוה וראשם נתקל בה. התא עצמו קובייתי ושימושי, גם אם נראה מעט יותר קטן מ-500 הליטרים המובטחים. שמחנו לגלות מתחתיו גלגל חלופי, לצד ווי תליה ועיגון, תאורה ושקע 12V.

מנוע וביצועים

לארץ מגיע האוסטרל בשלוש גרסאות הנעה, ואנחנו קיבלנו למבחן את האמצעית. היא מצויידת במנוע טורבו בנזין 1.3 ליטר שמפיק 158 כ"ס ו-27.5 קג"מ, ולצידו תיבה רציפה והנעה קדמית. אלו מבטיחים תאוצה של 9.7 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית של 174 קמ"ש וצריכת דלק שעומדת על 15.8 ק"מ לליטר. המנוע מצוייד גם במערכת מיקרו היברידית שמאפשרת לכבות את המנוע לפרקי זמן ארוכים יחסית מבלי לוותר על המזגן ברמזורים, ומספר פעמים במהלך המבחן ראינו חיווי על כיבוי המנוע למספר שניות בשיוט רגוע.

למנוע מספיק כוח לשימוש רגוע, ובנסיעה עירונית או בינעירונית נינוחה הוא שקט וחלק. תיבת ההילוכים היא הצד הפחות טוב ביחידת ההנעה, ובנסיעה איטית כמו בתמרוני חניה או זחילה בפקק מעבירה רעד כמו בתיבות דו-מצמדיות מהסוג הפחות מוצלח. תחת עומס מורגש מחסור בכוח, והתיבה מתקשה להעביר אותו ולוקח לה כמה שניות חשובות להתאים את יחס ההעברה. במצבים כאלה המנוע בעיקר מרעיש ופחות דוחף, ובחלון הזדמנויות קצר לעקיפות תיאלצו לוותר. בסיכום מאות הקילומטרים של המבחן צריכת הדלק עמדה על 11.9 ק"מ לליטר – סביר אך לא מלהיב.

נוחות והתנהגות

כיול המתלים של האוסטרל לא מוצלח, ונמצא היכנשהו בין רכות מפנקת לנוקשות ספורטיבית. הבעיה? הוא סובל מהחסרונות של שניהם: מחד מעביר לתא הנוסעים את הרטט של שברים קטנים ואבנים משתלבות, ומאידך מתרסק במעבר של שברים גדולים וירידה מפסי האטה. גם היכולת הדינמית לא מוצלחת, ולמרות רכינת מרכב סבירה ולא מובלטת מדי הרכב לא מעניק ביטחון לנהג בכביש המפותל. אל אלו מצטרפים הגה קל ולא מתקשר, ודוושת הבלמים קשה ולא ברורה.

בידוד הרעשים של הרכב מאוד קוטבי. מצד אחד בידוד רעשי הכביש פשוט מעולה ואלו לא נשמעו כלל, ובידוד המנוע טוב גם הוא והצליל המתאמץ חדר רק ב(נסיון ל)תאוצות חזקות. מצד שני, רעשי הרוח החלו להישמע כבר ב-80 קמ"ש, במיוחד מכיוון דלת הנהג, ובנסיעה בכביש 6 נוכחים יותר מדי.

סיכום

רנו אוסטרל נראה נהדר, מאובזר מאוד (אם כי היינו שמחים גם למושב נוסע ודלת תא מטען חשמליים) ומציע מרווח מעולה לנוסעים ולמטען. מנגד, הוא לא מעודן מספיק ואיכות הנסיעה פחות משכנעת – בעיקר בגלל כיול המתלים ותיבת ההילוכים, ואם אתם נוסעים הרבה מחוץ לעיר אז גם בידוד רעשי הרוח מוריד נקודות. בנוסף, צריכת הדלק סבירה אך לא מעבר.

עם תג מחיר שמתחיל ב-175 אלף שקלים ומגיע ל-200 אלף ש"ח בגרסה שנבחנה, מחיר האוסטרל דומה למתחרים איכותיים יותר. כדי להפוך לרב מכר כמו שאנשי רנו מקווים, הם צריכים לכייל מחדש את מערכות הרכב, או להצמיד לו מחיר תחרותי יותר.