בתחילת השנה לקחנו למבחן את סמארט #1, הדגם הראשון שהוצג אחרי שהחברה הקטנה תרתי משמע יצאה לדרכה החדשה והמחושמלת. מספר חודשים חלפו, מזג האוויר השתנה מקצה לקצה, והחברה הסינית-גרמנית הנחיתה בישראל את הדגם השני שלה: #3.
ביחס לאח הקטן, ה-#3 מבטיח להיות קרוב יותר לרכבי הפרימיום בזכות עיצוב פנאי-קופה מסוגנן ומרווח משופר, ולצד זאת לשמור על האבזור העשיר ויחידת הכוח החזקה. מה עוד שונה בין הדגמים? ואיך הסמארט #3 בפני עצמו? יצאנו לדרך.
עיצוב
כבר במבט ראשון קל לזהות שמעצבי סמארט שומרים על אחידות בין הדגמים, וקווי העיצוב החלקים דומים מאוד ל-#1. החזית זהה לחלוטין, ובפרופיל בולט מבנה הפנאי-קופה עם הגג המשתפל. זה נראה נהדר, ומחפה במידה מסוימת על החישוקים שעדיין לא החלטתי אם הם סתם נראים פשוטים או שמא מדובר בחיקוי (סיני?) זול של מייבאך…
חלקו האחורי של הרכב שונה לחלוטין מהאח הקטן, ובניגוד למבנה הלא ברור שם – כאן הוא הרמוני ונראה נהדר. הפנסים עדיין נראים כאילו נלקחו מחברת האם מרצדס, ובאופן ספציפי מ-EQC הוותיק. סביבת הנהג זהה לחלוטין ל-#1, למעט פתחי המיזוג המרכזיים שכאן הם שלושה עיגולים ושם שניים מלבניים. מה זה אומר? שהתוצאה אלגנטית ונאה, גם אם לא מיוחדת במיוחד.
ברכב המבחן גם ריפודים בגווני חום כהה שמוסיפים לחלק היוקרתי, וצבע אפור מט בחוץ עם תפרים צהובים בפנים מספקים את הטוויסט הספורטיבי. התוצאה הסופית מהממת.
תא הנוסעים
הכניסה למושבים הקדמיים נוחה, אך גבוהים צריכים להיזהר מהגג הלא גבוה. המושבים נראים טוב וגם נוחים, למעט התמיכה החסרה לירכיים. המרווח טוב, קל למצוא תנוחת נהיגה נוחה וטובה, והראות החוצה טובה קדימה ולצדדים אך בפניה ימינה נוצר שטח מת בגלל המראה שצמודה לקורה. אחורה? שום כלום. בגלל העיצוב השמשה הקטנה נוטה בזווית חדה, ונראית יותר כמו חרך ירי – שגם הוא מוסתר על ידי משענות הראש.
רמת הגימור פרימיום איתה הגיע רכב המבחן כוללת בין היתר תאורת מטריקס-לד יעילה, גג פנורמי ענק עם כיסוי שנראה פשוט אך לא פשוט להרכיב אותו לבד, חניה אוטונומית שעובדת בצורה מאוד מוצלחת אך גם מאוד בטוחה בעצמה באופן שמלחיץ את הנהג, תצוגה עילית נוחה ומערכת מולטימדיה עם מסך 12.8" שבתחילה נראית מסובכת לתפעול אך עם הזמן מתגלה כנוחה יחסית ועם המון מידע. לזו גם חיבור אלחוטי לממשקי השיקוף שעבדו לנו באופן חלק, ואת דמות השועל החביב שמגיב לפקודות הקוליות ב-#1 מחליף כאן נמר משעשע.
רשימת התלונות שלנו קצרה אמנם, אך מדובר בנושאים מציקים. חלקו העליון של הדשבורד אמנם מרופד בחומר רך, אך הקונסולה המרכזית עשויה מפלסטיק נוקשה ופשוט שגם מסנוור את הנהג כאשר השמש משתקפת עליו. גם איכות ההרכבה לא עומדת בסטנדרט של הרכב ובכלל, ועל כל כביש שאינו מושלם שמענו זמזומים שלא אמורים להישמע. עוד עניין אקוטי הוא ריפוד העור הטבעוני, שאחרי כמה שעות שהרכב עמד בשמש כמעט בלתי אפשרי לשבת בו. בכזה מצב אוורור למושבים הופך למוצר צריכה בסיסי. הנדסת האנוש טובה משמעותית מהמקובל ברכבים סיניים, אך עדיין כוללת מוזרויות קטנות – וחבל שיש הגדרות שמתאפסות בכל התנעה.
אבזור הבטיחות כולל 7 כריות אוויר ו-5 כוכבים ביורו NCAP, ואת כל המערכות האקטיביות המקובלות. הן מספקות לנהג את המידע הדרוש ופועלות באופן טוב וחלק, אך ההאצה של בקרת השיוט האדפטיבית כאשר מתפנה מלפנים מעט מהוססת.
הכניסה לשורה השניה מתאגרת, בגלל שילוב של דלת לא מאוד גדולה והגג המשתפל. בסיס המושב נוטה בזווית חדה אחורה, ויחד עם משענת זקופה התוצאה לא נוחה. עם זאת, ולמרות הגג היורד בחדות, המרווח לראש טוב (אולי בזכות זווית המושב) ולברכיים ולרגליים הוא פשוט מעולה. הפלטפורמה החשמלית מאפשרת רצפה שטוחה, שיוצרת מספיק מקום גם לשלושה נוסעים. אלו יהנו מפתחי מיזוג (אך ללא שליטה נפרדת), שקעי טעינה ומחזיקי כוסות. בתחום האחסון יש כיסים בגב המושבים הקדמיים ותאים לא מאוד שימושיים בדלתות.
לדלת תא המטען תפעול חשמלי, וברמת הגימור הזו גם פתיחה ללא מגע – שימושי במיוחד עבור מי שאינם מכירים את הרכב ולא מוצאים את הלחצן המוחבא לטובת העיצוב החלק (רמז: בתוך האות a בכיתוב שם המותג). המפתח רחב אך גם מאוד גבוה – מה שמקשה על העמסת חפצים כבדים. המבנה רחב אך רדוד ולא עמוק, והתוצאה היא תא לא גדול – כפי שמעיד נתון הנפח של 370 ליטרים. עם זאת, יש בו תאורה, ווים לעיגון ותליה, שקע 12V וגם תא תחתון לכבל הטעינה. עוד בענייני כבודה: מתחת ל"מכסה המנוע" יש תא זעיר שלא ברור מה נכנס אליו, ובסביבת הנהג תאים גדולים בדלתות, תא כפפות קטן אך מואר, תא מקורר מתחת למשענת היד, תא נוסף מתחת לקונסולה המרכזית עם גישה בעייתית ותא ייעודי לטלפון עם טעינה אלחוטית ומבנה שמונע שימוש בנהיגה.
מנוע וביצועים
רכב המבחן הגיע עם גרסת ההנעה ה"בסיסית", אך היא ממש לא כזו. למנוע וההנעה האחוריים הספק של 272 כ"ס ומומנט של 34.3 קג"מ. בנתוני מעבדה זה מספיק לזינוק של 5.8 שניות מ-0 ועד ל-100 קמ"ש, והמהירות המרבית מוגבלת אלקטרונית ל-180.
בפועל, מצב אקו החסכוני ביותר מספק כל צורך והרבה מעבר. התאוצה חזקה מאוד גם אם לינארית, והשתלבות בכביש מהיר או עקיפה בכביש הררי מתבצעים בקלילות. מצב ספורט הופך את הרכב לברוטאלי, ועד למהירות של 60-70 קמ"ש כל ליטוף עדין של הדוושה מביא לקפיצה עצבנית. אין לזה שום משמעות חשובה ולאורך זמן זה מעייף, אבל כן נציין כי בחלון הזדמנויות מאוד קצר העקיפה הופכת מלא אפשרית לפשוטה באופן מטריד – וזה מעלה תהיות על אינפלציית הכוח ומגבלות השימוש בו.
בחלק האגרסיבי של המבחן צריכת החשמל עמדה על 19 קוט"ש ל-100 ק"מ, ויחד עם סוללה יחסית-לא-גדולה בנפח 62 קוט"ש מתקבל טווח של כ-320 קילומטרים. בנהיגה רגועה הגענו גם ל-14.9 קוט"ש המספקים טווח של כ-415 ק"מ, ובסיכום מאות הקילומטרים המגוונים של המבחן הצריכה נעמדה על 15.7 קוט"ש – נתון המבטא טווח של 394 ק"מ. להצלחה אבות רבים, ואחד מהם היא מערכת הרגנרציה שמאפשרת מספר מצבים, כולל נהיגה בדוושה אחת לא נוחה שהעדפנו לוותר עליה. חבל רק שהתפעול המעט מסורבל נעשה דרך המסך ולא באמצעות מנופים מאחורי ההגה.
בטעינה מהירה הרכב תומך בקצב של עד 150 קו"ט, וכאשר התחברנו לעמדה כזו המתנו 25 דקות כדי להגיע מ-20 ל-80 אחוזים. לא פחות חשוב: הרכב תומך בטעינת AC בקצב גבוה של 22 קו"ט – וגם אם התשתית בבית לא תומכת בה, בעמדות ציבוריות ניתן למלא את הסוללה תוך כ-3 שעות. זה יכול לחסוך לכם עצירה באמצע הדרך לטעינה מהירה, וכבונוס עמדות כאלה גם זולות יותר.
נוחות והתנהגות
ביחס לאח הקטן, סמארט הבטיחה אופי ספורטיבי יותר – ומקיימת חלקית. הרכב עדיין רוטט על כביש משובש, אבל בכל מתאר אחר הוא נוח משמעותית ממה שזכור לנו מה-#1. בנסיעה עירונית שברים גדולים מטופלים כראוי, ובירידה מפסי האטה הרכב מרוסן ולא מתנדנד.
מחוץ לעיר הנסיעה נוחה, ואותה נוקשות וריסון מורגשים פה אף יותר – אך רק עד 100-110 קמ"ש. במהירות המקובלת בכביש 6 כן יש נדנוד במעבר על כביש גלי או חיבורי גשרים, אך זה לא מפריע מדי או פוגע בביטחון הנהג. בידוד הרעשים מרשים פחות, עם רעשי כביש שנשמעים כבר באזור 70-80 קמ"ש. במהירות תלת ספרתית לא גבוהה מצטרפים רעשי רוח, ובמהירות כביש 6 צריך להגביר את עצמת מערכת השמע האיכותית.
בכביש המפותל הרכב מרגיש בטוח ויציב, אך במהירות מעט גבוהה יותר נוצר תת היגוי מעט מפתיע בגלל רכינת המרכב. להגה שלושה מצבי קשיחות ולטעמי האמצעי הוא הנוח ביותר בתוואי כזה, ולבלמים תחושה מעט מוזרה – ושוב נתלונן על כך ששינוי עוצמת הרגנרציה נעשה רק דרך המסך.
סיכום
בפני עצמו, סמארט #3 מתחרה בוולוו C40 ואאודי Q4 אי-טרון, אך הוא קטן מהם במידות ובטווח (בקצת) – וגם במחיר (בהרבה). העיצוב מיוחד, האבזור עשיר, יחידת ההנעה חזקה, הטווח טוב גם אם לא מתבלט, נוחות הנסיעה טובה והמרווח לנוסעים ראוי. מנגד, איכות החומרים וההרכבה לא עומדת ברף היוקרה, בידוד הרעשים טעון שיפור ותא המטען לא שימושי מספיק למשפחה.
ביחס לאחיו הקטן, ההתקדמות והשיפור ניכרים בעיקר בנוחות הנסיעה ובמרווח בשורה השניה. תג המחיר הנמוך ביחס למתחרים, והגבוה רק במעט מהאח המוקטן, יוצרים רכב עם תמורה טובה למחיר – למחפשים עסקה רציונלית, ועיצוב מהמם לרוכשים מדחף אמוציונלי.
תגובה אחת
רכשתי לא מזמן את הסמארט 1 פרימיום וני יותר ממרוצה. וזה אחרי שעשיתי נסיעת מבחן על 3.
חוץ מתא המטען שהוא קטן משמעותית, הסמארט 1 נותנת מענה מעולה.
היא גם גבוהה יותר מ 3 ועם כל זה שהיא קטנה היא עדיין מרווחת.
מה גם שיש אופציה לסגירת הגג הפנורמי בלחיצת כפתור.
אני מרוצה!