הכניסה של טויוטה לתחום הרכב החשמלי היתה מהוססת מאוד וזרועה בקשיים. במשך שנים ארוכות האמינו היפנים כי השלב שאחרי הנעה היברידית יהיה מימן, ושמו את כל יהבם על פיתוח המיראי. גם כאשר סוף סוף החליטו להציג גם רכבים חשמליים מבוססי סוללה, ולא הסתפקו בפחות מהכרזה על 15 דגמים כאלו עד ל-2026 ומספר כפול בסוף העשור, לא תמו הקשיים.
הדגם הראשון בסדרה, דגם הפנאי BZ4X, נחשף בעולם באוקטובר 2021 והגיע לארץ בקיץ שעבר. אלא שרגע לפני שהחלו המסירות ללקוחות, התגלה בעולם פגם בברגים המחזיקים את הגלגלים ואלו עלולים היו להתנתק בזמן הנסיעה. לטויוטה ארך זמן רב למצוא פיתרון לבעיה, ורק לאחרונה החלו המסירות ללקוחות המצפים. גם אנחנו לקחנו את הרכב החשמלי הראשון של היצרן הגדול בעולם, כדי לבדוק האם ההמתנה הארוכה היתה משתלמת, ועד כמה הוא עומד בציפיות הגבוהות. יוצאים לדרך.
עיצוב
נאמן להכרזת נשיא טויוטה הקודם "לא עוד מכוניות משעממות", ה-BZ4X נראה נהדר. הוא גדול מראב4 המוכר באורך (ב-9 ס"מ סמליים) ובבסיס הגלגלים (ב-16 משמעותיים), אך נראה גדול מאוד במבט ראשון.
החזית האטומה אמנם מעט מוזרה, אך הפרופיל עם חישוקי ה-18" הנאים והזווית החדה של השמשה האחורית מקנים עיצוב ספורטיבי, והספוילר הייחודי מעליה רק מוסיף. החלק האחורי ממשיך את הקו הספורטיבי, עם יחידות תאורה קטנות ומחודדות שביניהן פס תאורה רוחבי ומעליו ספוילר קטנטנן נוסף. כדי לקבל את המופע של רכב שטח קשוח ישנה חגורת פלסטיק שחור סביב הרכב, ואלו שסביב בתי הגלגלים ו"גולשים" לכיוון הפגוש בהתחלה נראו לנו מוזרים אך בהמשך התרגלנו למראה ואף אהבנו את שילוב הצבעים המיוחד. שתי נקודות לסיום: לחיוב – הצבע האדום של רכב המבחן פשוט מהמם; לשלילה – מחיר העיצוב הוא שאין מגב לשמשה האחורית, ואחרי גשם מלא באבק חסרונו הורגש.
תא הנוסעים נראה שגרתי יותר, ושומר על המוכר מדגמי טויוטה האחרים יחד עם ניסיון להכניס קצת יותר עניין ועדכניות. הבד שעוטף את הדשבורד הוא דוגמא אחת, לוח המחוונים הקטן שממוקם צמוד לשמשה הקדמית וההגה שמתחתיו – אחת נוספת, ובורר ההילוכים העגול עוד אחת. יחד עם זאת, היפנים השמרנים התעקשו לשלב בד אפור כהה עם פלסטיקה בגווני שחור מט ופסנתר שצובר טביעות אצבעות במהירות, וחבל. מזל שהגג הפנורמי הגדול מכניס אור – אבל גם חום.
תא הנוסעים
הכניסה לתא הנוסעים מחייבת כישרון אקרובטי, בגלל שילוב לא מוצלח של מפתן גבוה וגג נמוך ביחס אליו. הכניסה מחייבת להרים את הרגל באופן משמעותי, וגבוהים צריכים להיזהר לא לפגוע בגג. אחרי שנכנסים מצפה הפתעה. הרכב מרגיש שהוא מתכווץ סביב הנהג. ומכיוון שאנחנו לא אוחזים בחלק של המבחן שעוסק בהתנהגות הרכב, לא מדובר במחמאה על יכולות דינמיות מרשימות אלא בתלונה על כך שצפוף כאן. מפתיע ביחס למראה החיצוני המגודל של הרכב. הברכיים פוגעות בקונסולה הרחבה מדי מצד אחד ובדלת מהצד השני, ואם אתם גבוהים שאוהבים לשבת "גבוה על הכביש" תפגשו את הגג. הפיתרון הוא כמובן להוריד את המושב, אבל אז גלגל ההגה מסתיר את לוח המחוונים וצריך להוריד גם אותו – עניין שמקשה למצוא תנוחת נהיגה נוחה וגם על היציאה מהרכב. הצרפתים מפיג'ו מצאו לפני 11 שנים פיתרון גאוני – להקטין את קוטר ההגה.
הראות החוצה טובה לכל הכיוונים (כן, למרות הזווית של השמשה האחורית), ורק קורות A מעט עבות ובצמתים עלולות להסתיר הולכי רגל שבתוך הפניה. באופן תמוה מאוד אין ל-BZ4X תא כפפות, ובמקומו ישנו שטח אחסון פתוח מתחת לקונסולה הצפה עם לא פחות מ-3 שקעי טעינה. בקונסולה עצמה יש תא נסגר עם שקע USB נוסף לשיקוף הטלפון ומשטח טעינה אלחוטית, ומאחוריו מחזיקי כוסות ותא קטן נוסף מתחת למשענת היד המרכזית. התאים בדלתות גדולים ושימושיים.
הנדסת האנוש טובה ברובה עם מסך מולטימדיה (12.3") ולוח מחוונים (7") ברורים וקריאים שגם דוברים עברית מעולה. פחות אהבנו את לחצני המגע ששולטים על בקרת האקלים המפוצלת, והגרפיקה במסכים שנראית מעט מיושנת. נהנינו מאוד מהאפשרות להפעלת המזגן מרחוק שהיתה מאוד נוחה בימים השרביים של המבחן, ונציין לחיוב את מצלמות ה-360 מעלות שאמנם מציגות רזולוציה נמוכה אך תצוגת "מעוף הציפור" מסייעת ביעילות להכניס את הרכב הגדול לחניות צפופות. פחות אהבנו את העניין שהן נדלקות בכל האטה ומסתירות את מערכת הניווט לפני פניות באזורים לא מוכרים. איכות החומרים אכזבה אותנו עם פלסטיק קשיח וחלול שנמצא בכל מקום – אפילו מתחת לשכבות הדקות של הריפוד הרך במשענות היד בקונסולה המרכזית ודלתות הצד. כך גם איכות ההרכבה. מצאנו מספר מקומות עם רווחים בין משטחים שונים, ובמהלך הנסיעה נשמעו זמזומים וקרקושים.
גם הכניסה למושב האחורי מאתגרת בגלל אותו שילוב של מפתן גבוה וגג נמוך, וכאן מצטרפת דלת שנפתחת בזווית לא מספיק רחבה. אחרי שנכנסים ישנה הפתעה טובה – מרווח כאן, הרבה יותר מהמושבים הקדמיים, יש המון מקום לברכיים וכפות הרגליים וגם לראש יש מספיק מקום.
מרווח, אבל לא נוח. המושב שנמוך מאוד ביחס לרצפה ובסיסו קצר לא תומך מספיק בירכיים, והמשענת זקופה מדי ביחס אליו. ליושבים כאן יש צמד שקעי TYPE C לטעינה, פתחי מיזוג (אך ללא שליטה על הטמפרטורה), תאורה, משענת יד מרכזית עם מחזיקי כוסות ותאי אחסון קטנים בדלתות.
לתא המטען דלת חשמלית וסף טעינה בגובה סביר המאפשר הכנסה והוצאה נוחה של חפצים כבדים. נפח של 452 ליטרים ומבנה רבוע הופכים אותו ליעיל ושימושי, וכך גם ווי העיגון, התלייה והתאורה. מתחתיו יש תא נוסף לכבל הטעינה וערכת ניפוח, ואין כאן שקע טעינה או גלגל חלופי.
מנוע וביצועים
ל-BZ4X שתי גרסאות הנעה, ואנחנו קיבלנו את הבסיסית עם הנעה קדמית, 204 כ"ס ו-27.2 קג"מ. דפי הקטלוג טוענים לתאוצה של 7.5 שניות, 160 קמ"ש מרביים, וטווח של 502 ק"מ הודות לסוללה בקיבולת של 71.4 קוט"ש.
היציאה מהמקום ליניארית ולא מיידית כמו שהורגלנו ברכבים חשמליים, והתחושה היא שהרכב מעט כבד. והוא אכן כזה, עם משקל עצמי של 1,905 ק"ג. יחד עם זאת, תאוצות ביניים מספקות את הכוח הנדרש ומסייעות להשתלב בכבישים מהירים או "לברוח" מסיטואציות שונות במהירות. אולי לא תהיו הכי מהירים במיאוצי רמזורים, אך יש מספיק כוח לכל צורך יומיומי רגיל ואף מעבר לכך.
בסיכום ימי המבחן צריכת החשמל הממוצעת עמדה על 18 קוט"ש ל-100 ק"מ, ובכך טווח הנסיעה עומד על קצת פחות מ-400 ק"מ. אמנם קצת רחוק מהטווח המובטח, אבל בהחלט ראוי בפני עצמו. לכן חבל שהתכנון בתחום זה לוקה בחסר ובשום מקום אי אפשר לראות את אחוז הסוללה במספרים. יחד עם מחשב דרך פסימי שחוזה טווח נמוך מזה שהגענו אליו בפועל והידיעה כי ניתן להטעין את הרכב בעמדה מהירה רק פעמיים בכל 24 שעות הצטערנו לחוות שוב את חרדת הטווח שמזמן שכחנו מקיומה.
לגבי הגבלת הטעינה, לדברי טויוטה היא נעשית על מנת לשמור על הסוללה מחימום יתר ולספק ביצועים מיטביים לאורך שנים. שתי הטעינות הראשונות תאפשרנה טעינה בהספק המרבי שהרכב תומך (150 קו"ט), ולאחר מכן תתבצע טעינה אך בהספק נמוך יותר. מנציגי היבואן נמסר לנו כי בהמשך תגיע לארץ גרסה עם חיבור AC תלת פאזי שבה תטופל גם הנקודה הזאת. כמו כן הם ציינו בפנינו כי המבנה התובעני של מבחני דרכים עם מאות רבות של קילומטרים במהלך ימים בודדים לא מאפיין שימוש ממוצע של הלקוחות, והם לא צפויים לחוות במגבלה בשל כך.
נוחות והתנהגות
ה-BZ4X לא נוח. המתלים הקשיחים לא מסתדרים עם תחלואי האספלט ובתוך העיר רוטטים על כל דבר קטן. מפגעים גדולים יותר או רצף של שיבושים מוציאים את הטויוטה החשמלי משלוותו, והוא מעביר יותר מדי מידע לנוסעים. אז גם נשמעים זמזומים מכיוון חלקי פלסטיק שאינם מורכבים כנדרש. בידוד הרעשים לא מוצלח במהירויות תלת ספרתיות; רעשי הרוח נוכחים ומראות הצד הגדולות לא מסייעות לכך, ורחשי הכביש נשמעים על כל אספלט שאינו שקט במיוחד.
אבל לקשיחות של ה-BZ יש גם יתרונות, ואלו מתגלים בכביש המהיר – שם הוא אמנם רועש אך נוח יחסית ומרגיש מרוסן. בכביש המפותל הופתענו לטובה, והמתלים הנוקשים גורמים לרכב להישאר יציב ורכינת המרכב עדינה מאוד. להגה משקל טוב, ואמנם לא מדובר ברכב ספורט מושחז אבל כן יש כאן הנאה מסויימת מהנהיגה. מישהו הרי אמר "לא עוד מכוניות משעממות"… רק חבל שהמשקל הגבוה מביא לתת היגוי מוחשי די מהר, ולדוושת הבלמים תחושה לא ברורה.
סיכום
הציפיות מהכניסה של טויוטה לתחום ההנעה החשמלית היו רבות, אך למרבה הצער היא קצת פספסה. אולי נגדיל ונאמר ש"כגודל הציפייה כך גודל האכזבה". ה-BZ4X מציע עיצוב חיצוני נהדר, מרווח טוב לנוסעים מאחור ובתא המטען, והנדסת אנוש טובה ברוב המקרים. אלו מצטרפים לביצועים מספקים, טווח נסיעה ראוי ואפילו חוויית נהיגה מסויימת.
מנגד איכות החומרים וההרכבה מאכזבים, המושבים הקדמיים לא מתאימים לגבוהים, בידוד הרעשים לוקה בחסר וכל עניין תצוגת הטווח והסוללה טעון שיפור. תג המחיר הגבוה של 240 אלף שקלים (ו-10,000₪ נוספים לגרסת ההנעה הכפולה) מצמצם את קהל היעד עוד יותר. לכן, לטעמנו BZ4X מתאים בעיקר ללקוחות השמרנים של טויוטה שיתעקשו על מעבר עקב בצד אגודל לעולם החשמלי, אלא שאלו עלולים להיתקל בחרדת הטווח המיותרת. עד מתיחת הפנים שנקווה שתטפל בבעיות של הדגם, BZ4X יהיה כנראה חריג בנוף. בטח בצבע האדום של רכב המבחן.
תגובה אחת
יש לי bz 4x אני עושה נסיעות ארוכות מעל 300 קמ.
הרכב לא עובר את ה350-360 קמ, וגם זה "עמוק" ברזרבה בנסיעה רגועה לפי חוקי התנועה.
הטעינה המירבית בעמדה לא עובר את ה370 קמ.
למדו אותי אייך אתם מגיעים ל400+ קמ