את BYD אין צורך להציג לצרכן הישראלי. כשנה בלבד לאחר שהגיע לארץ, היצרן הסיני הצליח לכבוש את השוק ולהפוך את דגם הפנאי הקומפקטי שלו אטו3 לרכב החשמלי הראשון שמוביל את טבלת המסירות. זמן קצר לאחר מכן הצטרפה המשפחתית דולפין, ויחד הם מובילים בבטחה את שוק הרכב החשמלי-עממי.
עם זאת, לכל יצרן שמכבד את עצמו צריכה להיות מכונית נחשקת יותר. כזאת שאינה מכוונת למרכז השוק, אך מציגה את יכולות וכוונות החברה. BYD סיל שהגיעה לארץ בתחילת השנה היא בדיוק המכונית הזו. רוב עמישראל יסתפק במכונית קטנה וזולה יותר, אך תחרות מול הדגמים הנחשבים ביותר היא אותה הצהרת יכולות וכוונות. הסיל מסתכלת בלבן של הפנסים לטסלה מודל 3, שמעבר להיותה מכונית מתקדמת וטכנולוגית קנתה לעצמה שם של מובילת המהפכה החשמלית מאז שהוצגה ב-2017. היא גם מתחרה ביונדאי איוניק 6, המתבססת על אחת הפלטפורמות המתקדמות והמוערכות ביותר שיש כיום. האם היא אכן יכולה לעמוד מולם מבלי להתבייש? בדקנו לעומק.
עיצוב
בקצרה – הסיל נראית ממש טוב, במיוחד בצבע התכלת של רכב המבחן. בפירוט: קווי המרכב החלקים מקנים לרכב מראה אלגנטי, והשילוב בין מכסה המנוע הנמוך במיוחד, הזנב הקצרצר בסגנון סדאן-קופה ויחס הגובה-רוחב יוצרים מראה ספורטיבי ש"חובק" את הכביש.
על אותה צללית מוצלחת BYD הוסיפה יחידות תאורה נאות – מלפנים ובעיקר מאחור. לטענת החברה, הדגם משתייך לסדרת "אוקיינוס" ושואב אלמנטים עיצוביים מעולם המים, ובין אלו ניתן למנות את תאורת הלד בצידי הפגוש הקדמי, "זימים" מאחורי הגלגלים הקדמיים ו"סנפירים" בחלונות הצד ובסף הדלת הצידית-אחורית. יש שיאהבו את זה כמונו, אחרים יתלוננו על הצטעצעות-יתר-סינית.

תא הנוסעים
בדומה לעיצוב החיצוני, גם בתוך הרכב העיצוב שואב השראה מעולם המים. הדשבורד, הדלתות והקונסולה המרכזית מלאים בקווים גליים ועגלגלים – בניגוד מוחלט למקובל היום עם עיצוב ישר ומינימליסטי מדי. הדיפונים והריפודים מציעים מגוון גדול של חומרים ומרקמים, וגם שילוב הצבעים הכחול-לבן נלקח בהשראת עולם המים. איכות החומרים גבוהה באופן מרשים, וגם איכות ההרכבה טובה ברובה אך במעבר על כביש שבור נשמעו זמזומים מהקורה שבין השמשה הקדמית לגג הפנורמי.

הכניסה לרכב מלווה ב"נפילה" אליו, ויהיו כאלו שיתלוננו על כך. קל למצוא תנוחת נהיגה נוחה, הראות החוצה טובה קדימה והצידה אך פחות אחורה בגלל זווית השמשה האחורית. המרווח טוב מאוד, והמושבים הספורטיביים נוחים ותומכים אך בסיס המושב מעט קצר ופוגע בתמיכה לירכיים.
כלב הים של BYD מציע רשימה ארוכה של אבזור, ונציין את הגג הפנורמי שאטום באופן שמונע לעתים את הראות החוצה אך לא מספיק את חדירת החום פנימה – מה העניין? למרבה המזל היבואן צייד אותנו בכיסוי המונח בתא המטען, ובניגוד לרכבים אחרים שלא הצלחנו להתקין אותו בכוחות עצמנו כאן מדובר בעניין פשוט; הוא אכן מונע כניסה של חום לתא הנוסעים, אך לא באופן מוחלט. ריפוד העור לוהט אחרי חניה ממושכת בשמש היוקדת שהיתה בימי המבחן, ולכן תשמחו לשמוע על קירור המושבים היעיל. לוח המחוונים גדול יותר מדגמים אחרים של BYD עם 10.25 אינצ'ים, אך הפונטים בו עדיין קטנים מדי והמעבר בין תפריטים לא נוח. למערכת המולטימדיה מסך ענק (15.6"), שחלקו הימני רחוק מדי לידי הנהג וחלקו השמאלי מוסתר על ידי ההגה, והוא כמובן מציע את האופציה חסרת הפשר לסיבוב בין מצב אופקי לאנכי.
עוד ברשימת הפלוסים: מערכת שמע מעולה של Dynaudio עם 12 רמקולים, חיבור אלחוטי לאנדרואיד אוטו שעבד לנו חלק, שני משטחי טעינה לנייד ומצלמות 360 מעלות איכותיות. מערכות הבטיחות הרבות פעלו באופן יעיל ומרשים, ונציין את הבלימה האוטונומית בזיהוי תנועה חוצה בצומת שהצילה אותנו מתקרית לא נעימה (למה משאית חונה באדום-לבן ומסתירה את שדה הראיה?). מצד שני, שמירת מרכז הנתיב מעט אגרסיבית מהרצוי.
הסינים לומדים מהר, אבל עוד נשארה להם דרך והנדסת האנוש טעונה שיפור. חשוב לציין שבסיל המצב טוב בהרבה מרכבים אחרים שפגשנו, ועדיין: תפעול רוב המערכות מתבצע ממסך המולטימדיה, וזה בתורו עמוס בתתי תפריטים רבים; סביב בורר ההילוכים הקטן (והנאה) יש לחצנים לקיצורי דרך, אך לא תמיד הם מגיבים ללחיצה ובאופן אישי הייתי בוחר בפונקציות נפוצות יותר; כהמשך לכך, על ההגה יש ליד כפתורי השליטה על מערכות הבטיחות לחצן לסיבוב המסך – ניתוק מהיר של תיקון הסטייה מנתיב זה רעיון יעיל יותר… לסיום, כיוון פתחי המיזוג מתבצע דרך המסך, והוא אמנם ברור יותר מרכבים אחרים אך לא נוח כמו תפעול ידני.
הכניסה לשורה השניה לא נוחה בגלל שילוב של תקרה נמוכה ורצפה גבוהה, ולמרות שהדלת נפתחת בזווית רחבה. כאשר נמצאים בפנים יש מרווח מעולה לראש ולברכיים אך לכפות הרגליים מעט פחות, לרוחב שלושה יכנסו מעט בדוחק והמושבים הקדמיים עלולים להסתיר את הדרך וליצור תחושה קלסטרופובית. שמחנו לפגוש גם כאן את שילוב הצבעים ואיכות החומרים הגבוהה, והנוסעים ישמחו לגלות יציאת מיזוג, שקעי טעינה, תאורה ולא פחות משלושה תאים בגב המושבים הקדמיים.
דלת תא המטען חשמלית, וכרגיל ברכבי סדאן הפתח צר ונמוך ועלול להקשות על העמסת חפצים גדולים; סף הטעינה בגובה סביר, ולא ימנע העמסה של חפצים כבדים. גם מבנה התא עצמו צר ונמוך אבל עמוק, והוא כולל תאורה ורשת לאחסון חפצים קטנים, אך לא שקע טעינה או ווים לעיגון ותליה. מתחת לתא המטען יש תא לאחסון כבלי הטעינה וערכת הניפוח, קיפול המושבים יוצר רצפה כמעט שטוחה, ומתחת למכסה המנוע יש תא קטן נוסף עם כיסוי שנראה כמו מנוע V6. מי אמר שלסינים אין חוש הומור?
תאי האחסון בסביבת הנהג לא רבים אך מספקים. תא הכפפות גדול ומואר, מתחת למשענת היד יש תא עמוק נוסף, התאים בדלתות בגודל סביר ומתחת לקונסולה המרכזית יש תא נוסף עם שקעי טעינה – אך הגישה אליו מעצבנת ממש והוא עשוי פלסטיק פשוט בלי ריפוד מה שגורם לכך שחפצים המונחים בו זזים ומרעישים. בשורה השניה המצב טוב פחות, והתאים בדלתות קטנים במיוחד.
מנוע וביצועים
למבחן קיבלנו את הסיל בגרסת הבסיס, עם מנוע חשמלי-אחורי שמפיק 312 כ"ס ו-36 קג"מ, ואלו מזניקים את הרכב מעמידה למאה קמ"ש תוך 5.9 שניות ומביאים אותו למהירות מרבית של 180 קמ"ש.
בפועל, וכרגיל ברכבים חשמליים, היציאה מהמקום מיידית ונטולת מאמץ וגם תאוצות ביניים מתבצעות בקלילות. הפער בין מצבי הנהיגה (אקו/נורמל/ספורט) בולט, כאשר במצב החסכוני הכוח מגיע באופן לינארי יותר ובעקיפות בחלון קצר נמליץ לעבור לנורמל או אף לספורט, שבו ליטוף קל של הדוושה מביא לבעיטה ברוטאלית. עניין קטן אך חשוב: יש תחושה שהרכב מתעכב שניה בתגובה כאשר מרפים מהדוושה, ובמצבים מסויימים זה עלול להלחיץ. עניין קטן פחות חשוב: לרכב יש בקרת שיגור המספקת את מלוא הביצועים ותצוגה מיוחדת בלוח המחוונים. היא זמינה רק כאשר הסוללה טעונה ביותר מ-90%, אך לנו לא היתה הזדמנות לבדוק זאת באופן בטיחותי כאשר הסוללה היתה ברמה המספקת.
הסוללה בקיבולת של 82.5 קוט"ש, ובגרסה זו היא מספקת טווח רשמי של 570 ק"מ. כרגיל ב-BYD, לרגנרציה שני מצבים חלשים בלבד, כאשר המצב החזק יותר גורם לטלטלות אך לא מאט כנדרש ולכן בחרנו במצב העדין יותר שגורם לרכב "לזרום" יותר. חבל שצריכת החשמל מוצגת באופן לא ברור ולא מפורט מספיק, אך בבדיקות שלנו הנתונים היו ממש טובים: בנסיעה עירונית הצריכה היתה כ-14.5 קוט"ש ל-100 ק"מ, ובהתאם הטווח הגיע קרוב מאוד לנתוני היצרן. בנהיגה ספורטיבית תובענית הצריכה עלתה לכ-21 קוט"ש והטווח היה באזור ה-400 ק"מ, ובסיכום ימי המבחן המגוונים הצריכה עמדה על 16.5 קוט"ש ל-100 ק"מ והטווח הגיע ל-500 קילומטרים אמיתיים ומרשימים.
טעינה מהירה אפשרית בקצב של עד 150 קו"ט, ובעמדה תואמת ארכו לנו כ-35 דקות למלא את הסוללה מ-17 ל-83 אחוזים.
נוחות והתנהגות
כמצופה מעיצוב הספורט-אלגנט, כיול המתלים של הרכב נוקשה יחסית. בנסיעה עירונית זה גורם לרכב לרטוט במעבר על כביש שבור ומחוטט, ואם תגיעו במהירות גבוהה מדי לפסי האטה תורגש חבטה. מצד שני, בירידה מאותם פסי האטה הרכב מאוד מרוסן ולא מתנדנד.
מחוץ לעיר הנוקשות גורמת לרכב להיות יציב ומרוסן גם במהירות גבוהה, והוא נעים מאוד בנסיעות ארוכות – אם כי היינו שמחים לקבל בידוד רעשים קצת יותר טוב. רעשי הרוח מתחילים להופיע במהירות של 80-90 קמ"ש ובשיוט בכביש 6 הם נוכחים יותר, ורעשי הכביש מצטרפים באזור ה-110 קמ"ש אך אינם מציקים מדי.
בכביש המפותל מתקבל הדיבידנד של אותה נוקשות, והרכב נוסך בנהג ביטחון לנהוג במהירות גבוהה בהרבה מהמקובל בזכות יציבות ואחיזה, רכינת מרכב שכמעט ואינה קיימת ותגובה מאוד מהירה להפניית הגלגלים. עם זאת, להגה יש משקל טוב (ובמצב ספורט אפילו טיפה כבד מדי) אך הוא מרגיש מלאכותי, ודוושת הבלם מאוד רכה.

סיכום
הסיל היא מכונית איכותית שהופתענו ממנה לטובה. היא נראית מעולה, תא הנוסעים מאובזר, מרווח ואיכותי ויחידת הכוח חזקה ומספקת טווח ארוך. רשימת החסרונות קצרה בהרבה ואנחנו לגמרי יכולים לחיות איתם: הנוחות בעיר לא מושלמת, בידוד הרעשים יכול להיות מעט טוב יותר ולהנדסת האנוש יש לאן לשאוף. בנוסף, כל עניין תצוגת צריכת החשמל טעון שיפור וכך גם הרגנרציה, אך לגבי האחרונה יהיו לקוחות שיעריכו את חוויית הנהיגה הדומה לרכבי בנזין.
BYD סיל מתחרה בטסלה מודל 3 ויונדאי איוניק 6 בזכות ולא בחסד, אך האתגר יהיה דווקא על אנשי השיווק ולא על צוות ההנדסה: לטסלה יש הילה מיוחדת, לאיוניק 6 יש גב של מותג חזק ואהוב, ורק BYD עדיין צריכה לבנות את השם שלה. הסיל היא התחלה מוצלחת לכך.