לפני תקופה לא ארוכה, הגיע אלינו למבחן המיניוואן הגדול של קיה – קרניבל. התרשמנו מאוד מרכב מרווח, נוח ואיכותי, שמספק פיתרון כמעט מושלם למשפחות גדולות. גם מנוע הבנזין הכביר שלו סיפק כל צורך ומעבר, אך יצר את החיסרון הבולט ביותר של הקרניבל: צריכת הדלק.

לכן לקחנו את הקרניבל למבחן נוסף, והפעם בגרסה ההיברידית. זו נוספה במסגרת מתיחת הפנים שעבר הדגם, ובארץ מחליפה את מנוע הדיזל. מכיוון שחוץ מיחידת ההנעה כמעט ואין הבדלים, פורמט המבחן יהיה מעט שונה מהרגיל, והפעם נתמקד בהבדלים בין הגרסאות. אם עדיין לא קראתם את המבחן הקודם ותרצו פירוט נרחב יותר – תוכלו למצוא הכל כאן.

עיצוב

מה שונה

הכיתוב על דלת תא המטען כי מדובר בגרסה ההיברידית, וחדי עין ישימו לב לעיצוב השונה במעט של חישוקי הגלגלים.

מה דומה

מעבר לזה – הכל. המידות הגדולות, יחד עם הקווים הישרים והארוכים, יוצרים נוכחות רבה. החזית אימתנית למראה עם שבכה גדולה ותאורת יום צהובה שהזכירה לנו את פורד F-150 ראפטור. מאחור הפנסים נראים מעט קטנים ביחס לשאר הרכב, ומהצד המבנה הקובייתי מצהיר מה ייעודו של הקרניבל.

תא הנוסעים

מה שונה

בקונסולה המרכזית בחירת ההילוכים נעשית על ידי חוגה אלקטרונית במקום ידית מכנית, ומאחורי ההגה נוספו מנופים. במצב אקו הם שולטים על עוצמת הבלימה הרגנרטיבית, ובמצב ספורט משמשים להחלפת ההילוכים. אלו יוצרים תחושה יוקרתית ואיכותית יותר, שמעט נפגעת מלוח המחוונים. במקום מסך מלא (בגודל 12.3") בגרסת הבנזין, כאן יש מסך קטן (4.2") ומשני צדדיו ספרות דיגיטליות למהירות והסל"ד.

מה דומה

המרווח המעולה לכל הכיוונים, האבזור הנדיב (אך לא שופע כפי שהורגלנו אצל הסינים), איכות החומרים וההרכבה, הנדסת האנוש המעולה ומערכות הבטיחות הרבות והרהוטות. וגם החסרונות: מראות הצד הלא ברורות, השימוש הנרחב מדי בגוונים כהים, ופריטים שהיינו שמחים לקבל ואינם. למשל, זכרונות ואוורור למושבים, גג פנורמי, ובעיקר מצלמות היקפיות שיסייעו לתמרון באזורים צפופים.

דלתות הזזה החשמליות והגדולות מספקות כניסה נוחה לשורות 2-3, שמצידן מציעות מרווח נדיב מאוד. גם למבוגרים, חוץ מהמושב האמצעי הצר יותר. האבזור בשתי השורות כולל פתחי מיזוג, שקעי טעינה, מחזיקי כוסות ו-וילונות לחלונות הצד הגדולים.

דלת תא המטען חשמלית וענקית, ומספקת גישה נוחה לתא הגדול. כמה גדול? 627 ליטר מאחורי השורה השלישית, 1,665 ליטר כאשר היא מקופלת (עם רצפה שטוחה), ועד 2,827 ליטר עם קיפול השורה השניה (עם מדרגה). אבל זה לא רק הנפח הרשמי, אלא בעיקר היכולת המרשימה לנצל את כולו. מה בכל זאת שונה? במקום גלגל חלופי בגודל מלא יש כאן ערכת ניפוח שתופסת את התא הקטן בדופן תא המטען.

מנוע וביצועים

בפרק זה נחזור לפורמט המוכר, ונפרט בהרחבה על יחידת ההנעה החדשה. היא משלבת בין מנוע טורבו בנזין 1.6 ליטר למנוע חשמלי (במקום V6 אטמוספרי 3.5 ליטר בגרסת הבנזין), ושניהם יחד מספקים 245 כ"ס ו-37.4 קג"מ (במקום 291 כ"ס ו-36 קג"מ). הכוח עובר דרך תיבה אוטומטית עם 6 הילוכים (בבנזין 8), וההנעה נותרה קדמית. נתוני הביצועים: תאוצה של 9.3 שניות (במקום 8.4), מהירות מרבית זהה של 190 קמ"ש וצריכה מובטחת של 14 ק"מ לליטר – לעומת 8.9 בבנזין.

בתוך העיר התגובות זריזות יותר מאשר בגרסת הבנזין, בזכות המומנט – שהוא גם גבוה במעט אך בעיקר מגיע בסל"ד ממש נמוך. כאשר מנוע הבנזין נדלק לראשונה בזחילות חניה הוא יוצר רעש ורעד קל, אך בשאר המקרים השילוב שלו חלק ונעים. גם העברות ההילוכים חלקות בדרך כלל, ורק תחת עומס מוגזם תורגש נקישה עדינה. מחוץ לעיר הביצועים מספקים בהחלט, ולא התקשנו לטפס את העליות לירושלים עם רכב עמוס במהירות גבוהה. עם זאת, במצבים כאלו מנוע הבנזין נמצא בסל"ד גבוה, ושם הוא רועש ויוצר תחושת מאמץ שיכולה לרסן את הנהג.

מאחורי ההגה יש מנופים, שבמצב הנהיגה החסכוני משנים את עוצמת הרגנרציה. ניתן לבחור בין שלוש רמות, או מצב אוטומטי שמשתנה בהתאם למרחק מהרכב מלפנים. אמנם לא מדובר בעוצמה שקרובה לדגמים חשמליים מלאים, אך עם תכנון נכון בהגעה לצמתים ורמזורים ניתן להטעין את הסוללה ביעילות ובכך לנסוע למרחקים ארוכים יותר מבלי להפעיל את מנוע הבנזין. אגב, במצב ספורט המנופים הללו משנים את תפקידם להעברת הילוכים, אך לא תמיד הרכב נשמע להוראות הנהג – בניגוד לגרסת הבנזין.

במבחן שלנו, הקרניבל ההיברידי השיג צריכה מעולה של כ-11 ק"מ לליטר בתוך העיר ובאזור הררי, ובנסיעה רגועה בכביש המהיר הגענו גם ל-15.5 ק"מ לליטר. בסיכום ימי המבחן, ואחרי 750 קילומטרים מגוונים, מחשב הדרך הציג צריכה ממוצעת של 12.9 ק"מ לליטר – שיפור ניכר של כמעט 40% ביחס לגרסת הבנזין. וואו!

נוחות והתנהגות

מה דומה

כמעט הכל. כדי להתמודד עם המשקל הגבוה המתלים די נוקשים, ולכן לא משככים טוב כבישים משובשים – שם הוא רוטט ומקפץ. שיבושים גדולים יותר, כמו פסי האטה, מטופלים בצורה טובה משמעותית, ומחוץ לעיר הרכב מרגיש מרוסן ויציב גם במהירות גבוהה.

בכביש המפותל הקרניבל יציב ובטוח, עם אחיזה טובה ורכינת מרכב מורגשת אך לא מוגזמת. עם זאת, ההגה ודוושת הבלמים רכים, והם הולמים מאוד את האופי המשפחתי והנינוח של הרכב אך מגיבים לנהג בצורה פחות טובה מהרצוי באזור כזה.

מה שונה

בידוד הרעשים. רעשי הכביש דומים לגרסת הבנזין, כאשר הם מתחילים להישמע באזור ה-80-90 קמ"ש ולאחר מכן רמת ההצקה שלהם תלויה בסוג האספלט. לעומת זאת, המנוע נשמע כאן יותר – בעיקר תחת עומס ואז הוא קצת מציק – אך לא רק. מנגד, בידוד רעשי הרוח טוב יותר ממה שזכור לנו מגרסת הבנזין. מבחינה זו חשוב לציין כי גרסת הבנזין נבחנה אצלנו בימים חורפיים במיוחד, ואילו ההיברידית במזג אוויר קיצי יותר – ויתכן כי מכאן נובע ההבדל.

סיכום

קיה קרניבל מציע פיתרון נהדר למשפחות ברוכות ילדים. המרווח לנוסעים מעולה, תא המטען ענק, נוחות הנסיעה טובה והאבזור נדיב. לחובתו בעיקר בידוד הרעשים, וזה לא משהו שאמור להטריד אתכם כאשר ברקע יש מקהלת ילדים.

ביחס לגרסת הבנזין, יחידת ההנעה כאן מספקת כל צורך הגיוני וגם מעבר, אך תחת עומס יוצרת תחושה (רק תחושה, לא ביצועים בפועל) מתאמצת יותר והיא מאבדת מהאופי המיוחד של מנוע ה-V6. מנגד, היא חסכונית בין 30 ל-50 אחוזים, תלוי כמה אתם נוסעים בתוך העיר וכמה מחוצה לה – וזה פער בהחלט משמעותי.

אך גם פער מחיר הרכישה משמעותי. ההבדל בין הגרסה ההיברידית לבנזין עם אבזור דומה, עומד בעת כתיבת שורות אלו על 20,000 שקלים. בנסועה ממוצעת של 15,000 קילומטרים בשנה, עם התרחיש הפסימי ביותר שבו תחסכו "רק" 30% ועם מחירי הדלק הנוכחיים, תמתינו כ-6 שנים עד להחזר הרכישה. האם זה משתלם? זה מאוד תלוי בנסועה השנתית בתוואי שלה, וגם בהעדפה האישית שלכם. לא משנה באיזו גרסת הנעה תבחרו, קיה קרניבל הוא מוביל נוסעים איכותי.