בסוף 2022 הגיע לארץ מותג סיני חדש, ובניגוד לרוב בני מוצאו – עם מנועי בנזין בלבד וללא חשמל. הדגם הבולט ביותר בחדירה של צ'רי לישראל היה טיגו 8 – קרוסאובר 7 מושבים שמתחרה ראש בראש מול סקודה קודיאק, מיצובישי אאוטלנדר ושאר להיטי הקטגוריה המבוקשת.
כמעט שנתיים חלפו, ובקיץ שעבר הגיעה מתיחת הפנים של הדגם עם שינויים קלים לעיצוב ושיפור הנוסחה הסינית הכוללת המון אבזור מול תג מחיר נמוך יחסית למתחרים. הדגם המשיך להימכר במספרים מכובדים, אך מול כל אלה נותר עם החיסרון הותיק: צריכת הדלק הלא מרשימה. בהמשך למגמה העולמית של מעבר לרכבים ירוקים והמגמה המקומית של התעוררות רכבי הפלאג-אין, גם טיגו 8 הנחית אצלנו לאחרונה גרסה כזו – עם הבטחה לשפר את צריכת הדלק אך לא רק. לקחנו אותו למבחן תובעני, הרשמים לפניכם.
עיצוב
מצד אחד קל לזהות שזה טיגו 8. מצד שני, השינויים העדינים מורגשים והתוצאה הסופית נאה גם אם לא מיוחדת מדי.
זה מתחיל בחזית שכוללת שבכה גדולה ובולטת יותר מגרסת הבנזין, וחתימת תאורה שונה שיחד עם הפגוש המושחר הזכיר לנו קצת את אאודי. הפרופיל זהה לחלוטין לדגם המוכר למעט הידיות שהפכו לשקועות וחישוקי הגלגלים האטומים – שניהם כמובן כדי לשפר את האווירודינמיקה. בחלק האחורי אין שינויים בכלל, ורק לוחית עם הכיתוב "פלאג-אין הייבריד" מגלה כי מדובר בגרסה הזו.
בפנים כבר מדובר בסיפור אחר לגמרי. העיצוב שונה לחלוטין, ונראה כמו שלל החשמליות עם קווים ישרים ונקיים, מסך גדול במרכז, ידית הילוכים מאחורי ההגה והיעדר כמעט מוחלט של כפתורים פיזיים. יחד עם ריפוד עור טבעוני בגוון חום בהיר ושילוב של דמוי-עץ בדשבורד ובדלתות מתקבלת תחושה יוקרתית כפי שהסינים אוהבים לספק, ורמקולים בדלתות בסגנון המוכר ממרצדס רק מסייעים.
תא הנוסעים
הכניסה לרכב נוחה, והמרווח טוב לכל הכיוונים – חוץ מברך ימין של הנהג שקצת נדחקת בין ההגה לקונסולה. המושב עצמו נוח, וקל למצוא תנוחת נהיגה נוחה. עם זאת, ההגה ומצלמת עירנות הנהג שעליו מסתירים חלק מלוח המחוונים, והראות החוצה טובה – חוץ מהקורות הקדמיות הרחבות שיוצרות שטח מת גדול מדי בצמתים. מבחינת אחסון המצב כאן טוב, עם תאים בגודל סביר פלוס בדלתות, ועוד תאים רבים וגדולים: תא הכפפות גם מואר, מתחת לקונסולה המרכזית יש תא פתוח נוסף, ומתחת למשענת היד המרכזית תא עמוק עם קירור יעיל. איכות החומרים וההרכבה טובות.
רשימת האבזור נדיבה כצפוי. בין היתר, יש כאן מולטימדיה עם מסך 15.6" ענק הכולל גרפיקה מוצלחת וחיבור אלחוטי לאנדרואיד אוטו שעבד לנו נהדר. מצלמות 360 מעלות איכותיות עוזרות מאוד בחניות צפופות, גג פנורמי ענק (עם וילון אטום) מכניס הרבה אור (וקצת חום) ביום, ותאורת אווירה נאה דואגת לאותו דבר בלילה. רכב המבחן הגיע ברמת הגימור הגבוהה אולטימייט, שכוללת גם מערכת שמע איכותית יותר, חימום ואוורור למושבים, תצוגה עילית בלי הרבה מידע ולנוסע הקדמי יש מושב מחלקה ראשונה עם הדום לרגליים ועיסוי לגב.
אך לא כל מה שנראה נהדר באולם התצוגה נוח ויעיל בנסיעות היומיום. בדרך כלל, וגם כעת, אנחנו מתלוננים על הנדסת האנוש הסינית בנוגע למסכים, התפריטים הרבים וחוסר הסדר בהם, אך כאן היא בעייתית בעוד תחומים. פתחי המיזוג המרכזיים (מתחת למסך) ממוקמים נמוך מדי, מתקשים לפזר את האוויר כמו שצריך ובמקום זאת יקפיאו לכם את היד. משענות היד בדלתות נמוכות מדי, ולחצן הפעלת אורות המצוקה לא מספיק בולט לתפעול "עיוור" בבלימת חירום. הסייעת הקולית דוברת היברית, שזה עברית על פי התרגום של צ'רי, אך היא מתקשה להבין אתכם ומתעוררת לחיים מבלי שהתבקשה. בלוח המחוונים המידע לא רב, חלק מהפונטים קטנים מדי, חלק אחר לא קריא בגלל צבעים דומים של הכיתוב והרקע. לסיום, כנהג הרגשתי מקופח על כך שעיסוי יש רק במושב הנוסע.
בתחום הבטיחות יש 9 כריות אוויר, ואת שלל המערכות האקטיביות המוכרות. שמירת הנתיב לוחמנית מדי ובקרת השיוט האדפטיבית מגיבה באיחור, אך לזכות הטיגו 8 נציין כי הצפצופים הרבים שקטים מהרגיל ולכן פחות מטרידים. תוצאות מבחן ריסוק מערבי – אין.
שורות 2-3
הכניסה לשורה השניה נוחה, אך הרצפה הגבוהה מצריכה להרים את הרגל ועלולה להקשות על ילדים. מרווח הראש כאן טוב גם לגבוהים, אך המרווח לברכיים ולרגליים סביר כאשר המושב נמצא על החלק האחורי של המסילה, וגבולי אם צריך להתחשב ביושבי השורה השלישית. למרות הרצפה הכמעט-שטוחה קצת קשה להכניס פה שלושה נוסעים מבוגרים, אך כן שניים וילד. תנאי המחיה כאן כוללים תאורה אישית, שקעי טעינה, חימום למושבים החיצוניים ופתחי מיזוג אך חבל שבלי שליטה נפרדת. התאים בדלתות קטנים, הכיסים בגב המושבים הקדמיים גדולים, ומשענת היד המרכזית שכוללת גם מחזיקי כוסות גבוהה מדי. צ'רי, מה יהיה? אתם לא יודעים לתכנן משענות יד בגובה הנכון?
הכניסה לשורה השלישית מחייבת גמישות, ולא תהיה נוחה למבוגרים. לא הפסד גדול, כי אין להם מה לחפש כאן – המושב נמוך והמרווח בעייתי. מתבגרים ישרדו כאן נסיעות קצרות בלבד, אך המושבים כאן מיועדים בעיקר לילדים קטנים – שיסתדרו יותר טוב ויהנו מתאורה ומחזיקי כוסות אך לא שקעי טעינה או פתחי מיזוג.
תא המטען
הדלת חשמלית, וב"אולטימייט" נפתחת גם ללא מגע. הפתח רחב אך גבוה – מה שמקשה על הכנסת חפצים כבדים. בנוסף, הדלת לא נפתחת לגובה, שזה בטוח יותר בחניונים נמוכים אך גבוהים עלולים להיתקל בה. כצפוי וכמו בדגמים אחרים בקטגוריה, מאחורי השורה השלישית תא המטען סמלי לחלוטין, ויש בו שקע 12V אבל לא מעבר לכך – ווים, תאורה או אפילו מקום לאחסון ערכת הניפוח.
עם קיפול השורה השלישית מתקבל תא גדול ושימושי משמעותית, עם רצפה שטוחה ותאורה בתקרה. קיפול השורה השניה ממשיך את אותה רצפה שטוחה, ואז נפח האחסון כבר ענק, אך שימו לב לרווח בין השורה השניה והשלישית ושמרו על חפצים קטנים שלא יעלמו בו.
מנוע וביצועים
יחידת ההנעה זהה לזו שפגשנו באריזו 8 (וגם בג'אקו 7), עם הספק משולב של 347 כ"ס ו-52.5 קג"מ שמגיעים משני מנועים. הטורבו בנזין 1.5 ליטר אחראי ל-143 כ"ס, והחשמלי מפיק 204 כ"ס. יחד עם סוללת 18.3 קוט"ש, דפי הקטלוג מבטיחים תאוצה של 9 שניות, מהירות מרבית שמגיעה ל-180 קמ"ש וטווח חשמלי של 90 קילומטרים.
תחילת הנסיעה מתבצעת על חשמל, ואם דאגתם להטעין את הרכב היציאה מהמקום מיידית, ועד למהירות של כ-50 קמ"ש לחיצה חזקה על דוושת ההאצה תגרום לסחרור הגלגלים הקדמיים. יחד עם זאת, במהירות גבוהה יותר התאוצות רגועות בהרבה ותואמות את הייעוד המשפחתי ונתון התאוצה הסולידי. כאשר הסוללה מתרוקנת מנוע הבנזין נכנס לפעולה. בדרך כלל הוא משמש רק כגנרטור, אך בשיוט בינעירוני או תחת עומס הוא גם מתחבר אל הגלגלים. בשני המקרים הוא פועל בצורה חלקה ושקטה, ורק במהירות נמוכה הרעש שלו לא נעים ונשמע יותר מהרצוי. בעליות ארוכות מורגש שרוב הכוח מגיע מהצד החשמלי של המערכת, וכאשר הסוללה ריקה התאוצה נחלשת משמעותית והיינו צריכים לוותר על נסיון עקיפה בכביש הררי.
בסיכום ימי המבחן, טווח הנסיעה החשמלי שהשגנו היה כ-65 קילומטרים, ולאחר מכן הטיגו 8 הציג צריכה של כ-15.2 ק"מ לליטר. כאן חשוב לציין כי תוואי המבחן היה מאתגר, ורוב הלקוחות כנראה ינהגו בכבישים ובסגנון רגוע יותר – מה שישפר את צריכת הדלק הסבירה-אך-לא-מרשימה גם מול מתחרים לא היברידיים. הקפדה על טעינת הסוללה ודאי תסייע, וגם תשפר את הביצועים באופן מורגש.
נוחות והתנהגות
הטיגו 8 רך מאוד, מה שמסייע לו לסנן את השברים הקטנים בתוך העיר. לעומת זאת, פסי האטה מורגשים יותר, עם נדנוד עדין בירידה מהם וחבטה במקרה שתגיעו אליהם מהר מדי. מחוץ לעיר הנוחות לא מרשימה, הנדנוד במעבר על כביש גלי לא נעים, והנהג מקבל את התחושה שהרכב לא מרוסן ולא יציב.
בידוד הרעשים תלוי מאוד. מנוע הבנזין כמעט ואינו נשמע וקשה לזהות מתי הוא פועל, וגם בידוד רעשי הרוח טוב מאוד. לעומת זאת, הזמזום החשמלי במהירות נמוכה נשמע בפנים, ורעשי הכביש נכנסים כבר ב-50-60 קמ"ש ובמהירות תלת ספרתית נוכחים ומציקים מדי בתא הנוסעים.
היכולת הדינמית של הטיגו 8 היא לא משהו לספר עליו. המתלים הרכים והצמיגים עלומי-השם גורמים לרכינה מורגשת ותת היגוי בולט, במצב ספורט ההגה קשיח יותר אך מרגיש פלסטי ולא משדר שום דבר לנהג, ולדוושת הבלמים תחושה לא ברורה. אם נוסיף לכך את המנוע, שאם הסוללה חלשה אי אפשר לצפות איך הוא יגיב – זה לא הרכב לנהג החובב.
סיכום
צ'רי טיגו 8 פרו זכה להצלחה בזכות האבזור הנדיב והמחיר הנמוך יחסית – שניהם באופן אובייקטיבי וגם מול המתחרים. גרסת הפלאג-אין, כמה מפתיע, ממשיכה עם אותה נוסחה מוכחת הכוללת גם עיצוב מרשים ונוחות טובה בתוך העיר.
אך גם רשימת החסרונות לא ריקה. מחוץ לעיר הרכב מתנדנד ורועש, הנדסת האנוש בעייתית והמרווח בשורות האחוריות ובתא המטען לא תמיד עונה לצרכים של משפחה גדולה. את הביצועים וצריכת הדלק היינו שמים ברשימת היתרונות או בחסרונות – וזה מאוד תלוי בתוואי הנסיעה שלכם והיכולת שלכם להטעין את הרכב באופן קבוע.
עם תג מחיר נמוך מהמתחרים שעליו נוספת הטבה משמעותית בשווי השימוש, למקבלי הרכב הצמוד מדובר בעסקה קורצת – ובמיוחד אם אינכם צריכים את השורה השלישית באופן קבוע ומגיעים מהקטגוריה הקטנה יותר בגלל המחיר הקרוב. למשפחות ברוכות נמליץ לשקול את המתחרים. למשל, סקודה קודיאק שפגשנו לא מזמן. הוא אמנם מאובזר פחות בגרסאות הקרובות במחיר, אך גם מרווח ונוח יותר, הפער בצריכת הדלק זניח והביצועים לא תלויים במצב הסוללה.
תגובה אחת
אחלה תמורה ביחס למחיר.
רכב סופר מאובזר, מרווח, חסכון מטורף של דלק, במחיר אטרקטיבי מאוד כאשר המתחרים מציגים רכבים עם אבזור דומה ב100 אלף צפונה.
רק שקרסו יתנו שירות טוב ללקוחות שלה וזה יהיה להיט מכירות.