ילדים זה שמחה, אבל לשנע אותם זה סיפור מורכב. הפתיח נשמע לכם מוכר? ממש לאחרונה בחנו את קיה קרניבל, וגם בו הזכרנו את הנושא שמכירים כל הורים לילדים. דגמי הפנאי הפופולאריים בתחום ה-7 מקומות מחייבים פשרה במרווח לשורה השלישית ולמטען, אך מיניוואנים גדולים ומרווחים עולים 100 אלף שקלים יותר, צורכים יותר דלק, ובאופן טבעי תמורת התמורה המוגדלת תיאלצו לשלם סכום מוגדל. מאוד.

האם מקסוס הסינית עומדת לשבור את השוק? לאחרונה היא הביאה לארץ מיניוואן עם הבטחה ל-7 מקומות בגודל מלא, אבזור עשיר ומופע מרהיב כמיטב המסורת הסינית. ואם אתם מפחדים לשמוע את תג המחיר או נתון צריכת הדלק, הנה הקאץ': כל הטוב הזה עולה כמו קרוסאובר-7-מושבים-בנזין, והוא חשמלי לחלוטין. האם מדובר בעסקה שוברת שיוויון? בדקנו, התשובות לפניכם:

עיצוב

דמיינו מיניוואן קובייתי, עכשיו דמיינו רכב פנאי סיני גנרי, ועכשיו שלבו בין השניים. מה יצא? מקסוס מיפה 7.  הרכב מסמן וי על כל מה שחשוב: חזית אטומה שמבהירה כי מדובר ברכב חשמלי? יש. פנסי לד ניצבים שמדגישים את מידות הרכב (עם קוביות שמזכירות את הפיקסלים של יונדאי)? יש. ידיות שקועות וגלגלים אווירודינמיים? ודאי שיש.

ובכל זאת, יש קצת ייחוד. המסגרת הכסופה לחלונות הצד מוסיפה למראה המכובד/יוקרתי, שברכב המבחן קיבל חיזוק עם צבע שחור שלטעמי מעלים את קווי העיצוב. וכמובן, איך אפשר בלי לוק ספורטיבי? תמצאו אותו בספוילר האחורי, עם פנס בלימה שנראה כאילו נלקח ממכונית מירוץ ופתחי זרימת אוויר להגדלת כוח ההצמדה. אה, לא?

תא הנוסעים

כהמשך לסעיף העיצוב, גם כאן המיפה 7 הולך בתלם המקובל, במיוחד זה המקובל בסין. יש קווים ישרים המדגישים את רוחב הדשבורד, שני מסכים גדולים והיעדר כמעט מוחלט של לחצנים פיזיים. אך מעל הכל, שילוב נהדר של גוונים בהירים וחומרים רכים יוצר תחושה איכותית ויוקרתית. כמה זה פרקטי ברכב שנועד להסיע ילדים? כנראה שלא ממש, ורמז ראשון מצאנו בידית בדלת הנהג שהספיקה לצבור לכלוך. אבל זה נראה פשוט טוב!

הכניסה למושבים הקדמיים נוחה, והמרווח טוב מאוד לכל הכיוונים – אך גבוהים יתלוננו על תמיכה חסרה לירכיים. אחרי שמצאנו תנוחת נהיגה נוחה גילינו שהראות החוצה טובה, אך ההגה מסתיר מעט את לוח המחוונים. התאים בדלתות ומתחת לקונסולה גדולים, אך לראשונים יש מבנה צר שקצת מקשה על ניצול כל הנפח, ולאחרון הגישה לא מאוד נוחה. מתחת למשענת היד המרכזית יש תא נוסף, ותא הכפפות מציע נפח סביר אך אינו מואר. בניגוד לאיכות החומרים הטובה מאוד, איכות ההרכבה סבירה בלבד.

כפי שהתרגלנו בתוצרת סין רשימת האבזור נדיבה מאוד, ובמיוחד ברמת הגימור הגבוהה "פרימיום" של רכב המבחן. מושבים חשמליים עם חימום ואוורור, לנהג גם זכרונות וחימום להגה, מזגן מפוצל ל-3 אזורים, לוח מחוונים דיגיטלי בגודל 12.3" בלי הרבה מידע, מסך מולטימדיה בגודל זהה עם חיבור אלחוטי לאנדרואיד אוטו שעבד נהדר, בורר מצבי נהיגה, מצלמות היקפיות, גג פנורמי ענק עם וילון אטום כמעט לחלוטין ומשטח טעינה אלחוטית לנייד. גם בתחום הבטיחות המצב טוב, עם כל המערכות המקובלות, ציון מבורך של 5 כוכבים במבחן ריסוק אירופאי, אך רק 6 כריות אוויר.

כרגיל בתוצרת סין, רשימת האבזור לא אומרת הכל – השאלה היא איך זה עובד. וכאן למקסוס עדיין יש שיעורי בית. מסך המולטימדיה מגיב באיטיות קלה, הוא כולל תפריטים ותתי תפריטים רבים וההסתמכות המוחלטת עליו מקשה בתפעול. אמנם יש לחצני קיצור דרך בקונסולה המרכזית, אך המיקום החשוב לא מנוצל נכון ואפרופו לחצנים לא יעילים, אלו שעל ההגה מוארים רק בלילה וביום כמעט בלתי נראים. נחזור למסך הראשי, שכולל גרפיקה פשוטה, מצלמות ה-360 מעלות באיכות סבירה בלבד, והתרגום לעברית סובל משגיאים. בלוח המחוונים תוכלו לבחור אם לראות את הטווח הנותר על פי התקן או סגנון הנהיגה שלכם, אך אחוז הסוללה מתחבא בתוך תפריט נידח בהגדרות במסך הראשי – לא רחוק מעוצמת הרגנרציה או קשיחות ההגה שמשום מה לא משתנה עם בורר מצבי הנהיגה. המפתח החכם והאורות הגבוהים האוטומטיים בוחרים מתי לעבוד ומתי לצאת לחופשה קצרה, ואופי הפעולה של שמירת הנתיב ובקרת השיוט האדפטיבית מאוד מחוספס וגס. מה שמתסכל מצד אחד אך גם נותן תקווה לרוכשים, זה שרוב התלונות שלנו הם דברים קטנים שניתנים לפיתרון בעדכון תוכנה, וחבל שהיצרן ו/או היבואן לא התאמצו לתקן אותם מראש.

שורות 2-3 ותא המטען

הכניסה לשורה השניה מתבצעת באמצעות דלת הזזה חשמלית, והפתח גדול ונוח. כאן יש שני מושבים נפרדים, והם בהחלט מספקים את אווירת המחלקה הראשונה. הגוונים, ריפוד העור, משענות היד האישיות, ובעיקר המרווח העצום: לראש ולרגליים הוא ממש טוב, ולברכיים סביר כאשר מתחשבים בשורה השלישית. אם לא, הוא פשוט עצום ומאפשר להשתרע לחלוטין, וגם להשכיב את המושב כמעט עד לשכיבה מלאה. האבזור כאן כולל פתחי מיזוג עם שליטה נפרדת מלאה, שקעי טעינה ותאורה אישית. בתחום האחסון: כיסים בגב המושבים הקדמיים, מגירה ענקית בחלק האחורי של הקונסולה המרכזית, מחזיקי כוסות ובדלתות מקום לבקבוקים קטנים (1.5 ליטר לא נכנס).

המושבים בשורה השניה לא מתקפלים, והכניסה לשורה השלישית מתבצעת מהמעבר ביניהם שהוא נוח גם למבוגרים. כאן יש ספסל עם שלושה מושבים, כאשר החיצוניים מספיק גדולים גם למבוגרים אך האמצעי צר ומתאים לילדים. המבנה השטוח של המושב פוגע בתמיכה בגוף, מרווח הראש והברכיים טוב, אך לכפות הרגליים פחות כי אי אפשר להכניס אותן מתחת למושבים מלפנים. גם כאן יש פתחי מיזוג, תאורה, שקעי טעינה, תאים קטנים, כיסים בגב המושבים הקדמיים ואפילו אפשרות להסיט את המשענת אחורה על חשבון תא המטען ומרווח הברכיים.

דלת תא המטען חשמלית, ובמפרט מובטחת גם פתיחה ללא מגע אך לא הצלחנו להפעילה כך. עניין קצת יותר חשוב: הדלת לא נפתחת לגובה רב, וגבוהים עלולים להיתקל בה. הפתח רחב, וסף הטעינה נמוך מאוד ומקל על הכנסת חפצים כבדים. ביחס לקרניבל שבחנו בשבוע לפני כן המיפה 7 קצר ב-25 ס"מ, וחלק מהמחיר משולם בנפח תא המטען: 280 ליטר, לעומת 627. חשוב לציין כי מדובר בנתון דומה לקרוסאוברים המוכרים כמו קודיאק וטיגו 8, אך כאן המבנה יותר רחב וגבוה ופחות עמוק, וניתן להכניס יותר ממה שנראה במבט ראשון. קיפול השורה השלישית יוצר מדרגה גבוהה, אי אפשר לקפל את השורה השניה ואין תא מטען קדמי. גם האבזור לא בולט לטובה, ויש כאן רק תאורה. על ווים לעיגון ותליה, שקע טעינה או אפילו מקום ייעודי לכבל הטעינה תיאלצו לוותר, וערכת הניפוח "מתחבאת" בדופן הרכב.

מנוע וביצועים

לכל גרסאות המיפה 7 יש מנוע חשמלי-קדמי המפיק 245 כ"ס ו-35.7 קג"מ, ואנחנו קיבלנו למבחן את הגרסה הבכירה עם סוללת 90 קוט"ש (84 נטו) הגדולה יותר. הביצועים המובטחים: תאוצה 0-100 קמ"ש שאורכת 8.7 שניות, מהירות מרבית שמגיעה ל-180 קמ"ש וטווח של 486 קילומטרים.

כרגיל בדגמים חשמליים, היציאה מהמקום מיידית וחזקה והכוח זמין בכל שלב. גם עם רכב עמוס לא תתקשו לעקוף בעליות, ועד למהירות של 50-60 קמ"ש לחיצה הגונה על הדוושה תגרום לסחרור הגלגלים הקדמיים. כן, גם במצב אקו המאוחלש. הוא הספיק לנו ברוב מוחלט של המצבים, ובעליות ממושכות עברנו למצב נורמל כדי לעקוף עם יותר ביטחון. מצב ספורט מחדד את התגובות, אך בשום שלב הוא לא נצרך אלא רק רצוי.

לבלימה הרגנרטיבית יש שלושה מצבים, והבחירה ביניהם נעשית דרך המסך – שזה פחות נוח ממנופים מאחורי ההגה. ההבדל בין המצבים מורגש, כאשר החלש מספק גלישה כמעט כמו ברכב בנזין ובדרגה החזקה ביותר היא מטלטלת יותר מהרצוי. עם זאת, היא מגיעה לעצירה כמעט מלאה ולא ל-0. חבל גם שבקרת השיוט האדפטיבית מאטה עם הבלמים הרגילים ולא עם הרגנרציה, ויחד עם פעולתה הגסה בחרנו לוותר עליה לחלוטין.

בסיכום ימי המבחן צריכת החשמל היתה סבירה ונעמדה על כ-24.5 קוט"ש ל-100 ק"מ. כלומר, עם סוללת 84 קוט"ש מתקבל טווח של כ-340 קילומטרים. חשוב לציין כי סגנון הנהיגה היה תובעני יחסית ומזג האוויר קר. סביר להניח שבתנאים אופטימליים יותר הן מבחינת מזג האוויר והן מבחינת תוואי וסגנון הנסיעה תוכלו לקבל כ-370-380 ק"מ, שעדיין רחוקים מהבטחת היצרן. נזכיר כי בקיה EV9 הגדול יותר קיבלנו צריכה נמוכה יותר, הודות לרגנרציה סופר יעילה.

למיפה 7 טעינת AC סטנדרטית של 11 קו"ט, ובעמדה מהירה עד 120 קו"ט. במפתיע קיבלנו לאורך זמן הספק גבוה יותר של 128 קילוואט, וכדי להגיע מ-19 ל-80 אחוזים המתנו 32 דקות.

נוחות והתנהגות

בתור רכב שמיועד למשפחה, למקסוס מיפה 7 יש מתלים רכים שנועדו לספק נסיעה נוחה ככל האפשר. בתוך העיר הם מטפלים טוב בשברים קטנים וכביש משובש, אך בירידה מפסי האטה או שברים גדולים גורמים לנדנוד קל – במיוחד בחלק האחורי ובמיוחד במהירות גבוהה יותר.

מחוץ לעיר מדובר ברכב נוח, עד שתגיעו לקטע גלי ושבור שיגרום לו לזוע באי נוחות. גם בידוד הרעשים טעון שיפור, כאשר מכיוון הגלגלים מתחיל להישמע רחש כבר ב-50-60 קמ"ש, ורעשי הרוח מצטרפים באזור 80-90 קמ"ש. במהירות מקובלת בכביש 6 מדובר בעניין רועש מדי, ובתוך העיר חודר גם הצליל המלאכותי שנועד להזהיר הולכי רגל.

בכביש המפותל המיפה 7 לא נוסך ביטחון בנהג. רכות המתלים גורמת לרכינה מורגשת של המרכב בכל עיקול, וההגה מרגיש מלאכותי. יש לו שלושה מצבי קשיחות שכמעט בלתי אפשרי לשנות תוך כדי נסיעה, כאשר ה"נוח" והסטנדרטי סבירים, אבל "ספורט" קשה באופן מוגזם. גם הבלימה לא ברורה ומקשה על הנהג; מדי פעם הבלימה הרגנרטיבית נחלשת באופן פתאומי, ובקרת היציבות מתערבת מוקדם מדי ובאופן בוטה מדי. בנסיעה עם כל המשפחה לא תגיעו למצבים כאלה, אך כאשר הנהג לבדו רוצה להגביר קצב הרכב מודיע מיד שהוא לא מוכן לכך.

סיכום

תחום הרכב החשמלי בישראל רווי דגמים, ומותגים חדשים רבים מתקשים להתבלט בו. לעומתם, מקסוס מיפה 7 מצליח לקרוץ לבעלי משפחות בזכות חבילה מרשימה. נכון, הוא לא מושלם, ובנושאי הנדסת אנוש, התנהגות הכביש ובידוד הרעשים די רחוק משלמות. גם טווח הנסיעה, תא המטען והנוחות מחוץ לעיר לא מתבלטים לטובה, אבל כן תוכלו להסתדר איתם ביומיום.

לצד זאת, למיפה 7 יש גם הרבה טוב: מרווח נדיב לשבעה נוסעים, אבזור עשיר, איכות חומרים גבוהה, נוחות טובה בתוך העיר וביצועים טובים גם מחוצה לה. ומול כל אלה ניצב מחיר סופר תחרותי. ביחס לקודיאק ודומיו המחיר ותא המטען דומים, אך המרווח לנוסעים טוב יותר וכמובן שתחסכו בעלויות האחזקה. אנחנו צופים הצלחה.

לסיום, נציין כי לראשונה בתולדות המדינה, למקסוס יש שני יבואנים רשמיים. את רכב המבחן קיבלנו מחברת אוטו-חן, שמציעה מחירים נמוכים יותר (באלפי שקלים בודדים), וגם ניידת שירות שמגיעה עד לבית הלקוח. אנחנו מאוד מקווים שבחברה עובדים על עדכוני תוכנה שיכולים לפתור חלק גדול מחסרונות הרכב, וכדי לקבל אותם לא תצטרכו לטרוח ולבזבז שעות במוסך.

• תודה מיוחדת לג.מ על הסיוע בצילומים!