כאשר הגיע לארץ הדור הראשון של MG EHS, פלח דגמי הפלאג-אין היה שונה לחלוטין מהמוכר לנו כיום. הטכנולוגיה המתקדמת לשעתה סיפקה טווח חשמלי של כ-50 קילומטרים שלאחריהם הרכב היה עובר לנסיעה על בנזין, והמתחרה הכמעט יחיד היה קיה נירו.

השנים חלפו, והדור השני של MG HS נחת אצלנו לאחרונה. לצד גרסאות בנזין והייבריד רגילות בשם HS, יש גם גרסת פלאג-אין ששמרה על הכינוי EHS. היא צריכה להתמודד עם תחרות קשוחה בהרבה מאשר הדור הקודם. שלל מתחרים, בעיקר מאותו מוצא סיני, מציעים טכנולוגיה מתקדמת יותר המספקת טווח של כ-100 ק"מ ואחריה צריכת הדלק משתפרת בזכות מעבר להנעה היברידית. האם הוא מספיק טוב כדי להימכר במספרים הנאים של קודמו גם כעת? לקחנו אותו למבחן, המסקנות לפניכם.

עיצוב

אי אפשר להתעלם מ-MG EHS החדש, בזכות השילוב של מידות גדולות עם עיצוב נוכח ובולט. החזית מאמצת קווים ספורטיביים, עם יחידות תאורה צרות, מכסה מנוע מפוסל, ושבכה שדומה לשאר דגמי המותג אך כאן מגיעה במידה XXL. מהצד ומאחור המאפיין הספורטיבי מעודן, וקווים ישרים וארוכים יוצרים מראה יותר אלגנטי.

העיצוב נוכח ובולט, אבל לטעמי, ולטעם עוד כמה שראו את הרכב, לא הרמוני מספיק. העיצוב הספורטיבי לא "מתלבש" על המראה הגבוה, שמצידו לא נראה קשוח וחסון מספיק. אגב, חלק מהאשמה שייכת למדרגות הצד (המקוריות, בגרסת הפלאג-אין בלבד) שלטעמי פוגעות במראה ומפריעות בכניסה לרכב. ובאיזה צד אתם? נשמח לשמוע בתגובות.

סביבת הנהג שגרתית יותר למראה, ונאה בהחלט. גלגל ההגה מוכר מדגמים אחרים של MG, מאחוריו יש כמקובל מסגרת עם שני מסכים, ופתחי המיזוג הצידיים משתלבים היטב בתוך פס קישוט נאה. רכב המבחן הגיע עם ריפוד בצבע חום בהיר מהמם – הוא דורש תשלום נוסף, אבל משדרג באופן משמעותי את התחושה ולדעתנו שווה את זה.

תא הנוסעים

הכניסה למושב הנהג נוחה, וכאמור רק מדרגת הצד עלולה להפריע. המרווח לברכיים ולרגליים טוב, אך לראש סביר ולגבוהים עלול להיות גבולי. קל למצוא תנוחת נהיגה נכונה ונוחה, אך משענת היד בדלת נמוכה מדי. הראות החוצה טובה, חוץ מפניה ימינה – שבה הקורה הקדמית יחד עם המראה החיצונית שצמודה אליה יוצרות שטח מת. התאים בדלתות ותא הכפפות גדולים, ומתחת למשענת היד יש תא נוסף – קטן מהרצוי.

איכות החומרים וההרכבה סבירים בלבד ולא מעבר. הקונסולה המרכזית נאה למראה, אך יש בה יותר מדי פלסטיק בגוון דמוי אלומיניום או שחור מבריק, שהשמש משתקפת עליהם ומסנוורת את הנהג. מה שמוביל אותנו אל רשימת האבזור והנדסת האנוש – שני נושאים השלובים זה בזה, טובים בדרך כלל אך סובלים מ"נפילות" קטנות.

במסך המולטימדיה (12.3 אינץ') יש גרפיקה מעט מיושנת ופשוטה, אך זו מתגלה דווקא כיתרון – הלחצנים גדולים וברורים, ורוב התפריטים מסודרים בהיגיון. עדיין יש כמה אפשרויות ש"מתחבאות" בתוך תתי תפריטים רבים, אבל את רוב האפשרויות שנדרשות במהלך הנהיגה מצאנו די בקלות. לכך מוסיפה גם העברית המלאה, והעובדה שמסך הבית מורכב מווידג'טים נוחים עם גישה מהירה. ללוח המחוונים גודל דומה, חלק מהפונטים בו קטנים והוא עובר לאט מדי בין מצבי יום/לילה. מצלמות ה-360 מעלות באיכות טובה, אך חיישני החניה היסטריים והצפצוף שלהם מעצבן. החיבור לאנדרואיד אוטו דורש כבל, אך אין מקום להניח את הטלפון לידו והתוצאה היא שהכבל משתלשל סביב ידית ההילוכים ומפריע.

ריפוד העור הסינטטי מתחמם בשמש, ולכן חבל שאין קירור למושבים. אמנם יש אפליקציה שמאפשרת להדליק את המזגן מראש, אך היא מגיבה באיטיות. ועוד הערה קטנה – רכב המבחן הגיע עם מעמד לטלפון (בהתקנה מקומית). הוא מחזיק את הטלפון בזווית שהמסך אינו נראה (יהיו שיאמרו שזה טוב), אך כן מחזיר את קרני השמש ישירות לעיני הנהג – וזה לכל הדעות לא טוב.

בתחום הבטיחות יש 7 כריות אוויר, ציון מכובד של חמישה כוכבים במבחן הריסוק האירופאי, ואת כל המערכות האקטיביות המקובלות. רובן פועלות טוב, אך הצפצופים רבים ומציקים מדי, ובקרת השיוט האדפטיבית לא מספיק רהוטה.

הכניסה לשורה השניה נוחה, המרווח לראש ולכפות הרגליים סביר ולברכיים טוב. בסיס המושב קצר ולא תומך מספיק בירכיים, ובמשענת יש בליטה שנועדה לספק תמיכה לגב התחתון, אך לא לכולם היא היתה נוחה. לרוחב יש מקום לשלושה, אך כרגיל האמצעי ירגיש יותר מקופח – בליטה קטנה ברצפה קצת תפריע לרגליו, והמושב שלו צר ונוקשה. כדי לשפר את נוחות היושבים כאן, יש פתחי מיזוג אך בלי שליטה נפרדת, שקעי טעינה, תאורה, תאים בדלתות בגודל סביר, ומשענת יד מרכזית עם מחזיקי כוסות.

דלת תא המטען חשמלית, ובאופן רשמי יש לה פתיחה ללא מגע – אך לנו היא לא הגיבה כך. פתח הטעינה רחב אך גבוה, מה שמקשה על הכנסת חפצים כבדים. הנפח הרשמי עומד על 441 ליטר, שמתפרסים בעיקר לרוחב ולעומק באופן קובייתי אך פחות לגובה. יש בצדדים רשתות לחפצים קטנים, תאורה, ומקום ייעודי לערכת הניפוח וכבל הטעינה, אבל אין ווי עיגון או תליה וגם לא שקע טעינה.

מנוע וביצועים

כאמור, הדור הנוכחי של MG HS מציע את כל סוגי ההנעה – בנזין, היברידי רגיל והיברידי פלאג-אין. אנחנו קיבלנו למבחן את הירוקה והיקרה ביותר, שמשלבת בין מנוע טורבו בנזין 1.5 ליטר המפיק 143 כ"ס, ולצידו מנוע חשמלי עם 184 כ"ס. ההספק המשולב עומד על 272 כ"ס ו-37.2 קג"מ מכובדים, שמספקים תאוצה של 6.8 שניות ומהירות מרבית שמגיעה ל-190 קמ"ש. סוללה בקיבולת של 21.4 קוט"ש תומכת בטעינת AC חד פאזית בהספק 6.6 קו"ט, ומספקת טווח חשמלי של 109 קילומטרים.

על הנייר זה נשמע די פשוט, ושמדובר בנתונים טובים. בפועל המצב קצת מורכב יותר. את הרכב קיבלנו עם סוללה מלאה, ותחילת הדרך היתה חשמלית. במצב כזה הביצועים טובים מאוד ומספקים כל צורך, אך מגיעים באופן לינארי ורגוע. כאשר הסוללה מגיעה ל-10%, נמוך ממה שהורגלנו ברכבים אחרים, מנוע הבנזין מתעורר לחיים ומשמש בעיקר כגנרטור שטוען את הסוללה. בנסיעה רגועה סביב ה-90 קמ"ש הוא גם מתחבר ישירות אל הגלגלים.

כאמור, ב-10% הרכב עובר למצב ההיברידי באופן אוטומטי. אך אם נתעקש ונחזיר אותו למצב החשמלי, הוא יסע בכוח החשמל בלבד עד שהסוללה תתרוקן לחלוטין. במצב כזה, כאשר הבנזין אחראי על ההנעה לבדו וצריך גם למלא את הסוללה מחדש, תוכלו לנסוע בקלות בתוך העיר או בשיוט בינעירוני רגוע, אך בתוואי יותר תובעני יורגש מחסור בכוח ועל עקיפות בחלון הזדמנויות קצר תיאלצו לוותר.

הטווח החשמלי המוצהר עומד על 109 ק"מ, אך במבחן שלנו מנוע הבנזין התעורר אחרי כ-75-80 קילומטרים, קצת רחוק מהבטחת היצרן. מנגד, במאות הקילומטרים שלאחר מכן, צריכת הדלק עמדה על 16.5 ק"מ לליטר – קרוב באופן מרשים להבטחת היצרן של 17.2 ק"מ/ל'. עוד כמה הערות קטנות: ההבדל בין מצבי הנהיגה (וגם בין מצבי הבלימה הרגנרטיבית) אינו בולט במיוחד. חבל שאחוז הסוללה לא מופיע בלוח המחוונים, וכדי לראות אותו צריך לנבור במסך המולטימדיה.

נוחות והתנהגות

המתלים של MG EHS רכים, ובתוך העיר מטפלים טוב בשברים קטנים או בכביש משובש. עם זאת, בירידה מפסי האטה הרכב מתנדנד קצת יותר מהרצוי. מחוץ לעיר הרכות הנ"ל והנדנוד שנגרם ממנה סבירים בתוואי רגיל, אך בכביש גלי או במהירות גבוהה זה פחות נוח. דווקא בידוד הרעשים טוב, גם רעשי הכביש וגם רעשי הרוח, וקולו של מנוע הבנזין נשמע רק בתוך העיר.

בכביש המפותל הרכב משדר לנהג בבירור שזה לא אזור הנוחות שלו. רכינת המרכב מורגשת, ההיגוי מרגיש מלאכותי, ובבלימה חזקה ישנה תחושה שהציר האחורי מאבד אחיזה. בנסיעת שבילים ה-EHS מתגלה כשותף נוח, בעיקר בשיכוך של אבנים קטנות, קצת פחות במעבר על בורות גדולים יותר.

סיכום

הדור החדש של MG EHS מציע חבילה ראויה למשפחה. לזכותו מרווח טוב (קצת פחות לגבוהים), אבזור מספק, נוחות נסיעה טובה בתוך העיר, הנדסת אנוש טובה יחסית לסינים וצריכת אנרגיה מרשימה. לחובתו, נוחות הנסיעה מחוץ לעיר, הביצועים, ואיכות החומרים וההרכבה – כל אלו פחות מרשימים.

מול המתחרים לבית ג'אקו וצ'רי הוא מעט יותר גדול ויקר – בדומה ל-BYD סיל U. אם אתם מחפשים רכב פנאי-פלאג-אין בסביבה הזו, גם MG צריכה להיות ברשימת האופציות שלכם.