את סקודה אוקטביה אין צורך להציג לנהג הישראלי. היא הוצגה בעולם בשנות ה-90, בתור הדגם הראשון של סקודה אחרי שנרכשה על ידי פולקסווגן ויציאתה לדרך חדשה. במהלך השנים התחבבה על רבים, החל מנהגי מוניות ומשטרת ישראל, ועד לעובדים רבים שקיבלו אותה כרכב צמוד מהעבודה. כולם העריכו את השימושיות הרבה והאיכות הגבוהה, וגילו כי גם בקטגוריה האפרורית של מכוניות משפחתיות יכולה להיווצר הילה מיוחדת לדגם מוצלח.

בשנה שעברה סקודה ביצעה לאוקטביה מתיחת פנים. כעת לקחנו אותה למבחן כדי לבדוק האם היא שומרת על הנוסחה הכל כך מוצלחת, ומה היא מוסיפה ומחדשת.

עיצוב

גילוי נאות: אני אוהב מאוד את העיצוב של הדור הרביעי-נוכחי, שכמו בשאר דגמי סקודה כולל קווים ישרים ואלגנטיים. מתיחת הפנים העניקה לאוקטביה חזית בולטת יותר, עם פגוש נקי יותר, שבין היתר הוסרו ממנו פנסי הערפל. במקומם יש אזור חדש ביחידות התאורה הראשיות, ש"עוטפות" את השבכה החדשה גם כן – והאזור הזה נראה קצת יותר עמוס ופחות הרמוני לדעתי.

במבט מהצד השינויים כמעט ואינם נראים, ומאחור הטיפול עדין אך מורגש. הפנסים והפגוש קיבלו עיצוב חדש, שמעניק לאוקטביה מראה נקי יותר. התוצאה הסופית נאה ומכובדת.

תא הנוסעים

סביבת הנהג

הכניסה לרכב נוחה, וחושפת בפנינו את העיצוב המוכר של סקודה בכלל והאוקטיבה בפרט. מסך המולטימדיה הצף קיבל במסגרת החידוש גרפיקה מעודכנת, ומתחתיו שורה של לחצנים פיזיים. טוב שיש את הפס הכסוף לכל אורך הדשבורד, ששובר מעט את התחושה החשוכה והקודרת שיוצר הצבע השחור ששולט בכל שאר האזורים. איכות החומרים וההרכבה טובות מאוד, עם הקפדה על ריפוד רך בכל מקום שהיד נמצאת, וגם באזורים נמוכים יותר בהם יש פלסטיק פשוט מורגש שהושקעה בו מחשבה.

קל למצוא תנוחת הנהיגה נוחה, המרווח טוב לכל הכיוונים והמושב עצמו תומך בגוף גם בנסיעות ארוכות. הראות החוצה טובה בדרך כלל, חוץ מהקורות הקדמיות שיוצרות שטח מת ובמיוחד זו הימנית עם המראה הצמודה אליה. מבחינת מקומות אחסון יש תאים גדולים ושימושיים בדלתות, תא כפפות מואר שגודלו סביר פלוס, תא מתחת למשענת היד המרכזית ותא נוסף משמאל להגה. האמת? זו סקודה, לא ציפינו לפחות.

רכב המבחן הגיע ברמת הגימור אמבישן, האמצעית מתוך שלוש. רשימת האבזור לא מאוד ארוכה, אך כוללת כל מה שחשוב. בלוח המחוונים הדיגיטלי התצוגה פשוטה אך ברורה, השילוב בין משטח טעינה אלחוטית לחיבור אלחוטי לאנדרואיד אוטו נוח במיוחד, מצלמת הרוורס אמנם לא באיכות הכי גבוהה שפגשנו אך כן מועילה. מה פחות מושלם? חיישני החניה היסטריים, מערכת המולטימדיה מגיבה באיטיות מסוימת והמסגרת הרחבה יוצרת תחושה שהמסך קטן (הוא לא, 10 אינץ'), והתלונה שלנו על האווירה החשוכה מתחזקת בלילה – תאורת אווירה עדינה היתה יכולה לעשות פלאים. הנדסת האנוש טובה בדרך כלל, חוץ מבקרת האקלים. השליטה עליה נעשית רק דרך המסך, ופתחי המיזוג המרכזיים נמוכים מדי ומקפיאים את היד. תיקון הסטייה מנתיב עובד טוב בכל מצב, ובקרת השיוט האדפטיבית טובה יותר בשיוט בכביש הפתוח – אך בזחילה בפקקים תגובותיה חדות ומעט מאוחרות. חבל שניטור שטחים מתים יש רק ברמת הגימור הגבוהה, ושאין שמירה על מרכז הנתיב.

ומה עם שאר המשפחה?

הכניסה לשורה השניה נוחה במיוחד בזכות דלת גדולה שנפתחת בזווית רחבה, והמרווח לראש ולכפות הרגליים טוב ולברכיים פשוט מעולה – גם כאשר גבוה יושב מאחורי גבוה. וואו! יש פה מקום אפילו לשלושה מבוגרים, אך כרגיל לזה האמצעי יהיה פחות נוח – בגלל מושב צר וזקוף, משענת נוקשה וגם תעלת הינע שמחייבת לפשק את הרגליים. לרווחת הנוסעים יש תאורה אישית עם עמעום, שקעי טעינה ופתחי מיזוג – אך בלי שליטה. התאים בדלתות שימושיים, ויש גם כיסים בגב המושבים הקדמיים ומשענת יד מרכזית עם מחזיקי כוסות.

כרגיל בסקודה, דלת תא המטען נפתחת יחד עם השמשה האחורית, מה שמספק פתח ענק וגישה נוחה לתא המטען הגדול. ברמת הגימור הזו היא גם חשמלית ונפתחת בהנפת רגל, ומעבר לנפח הגדול יש כאן גם מבנה קובייתי ושימושי שמאפשר לנצל את כל הנפח הרשמי, שלל ווים לעיגון ותליה, תאורה חזקה, שקע טעינה, ואחרי כל זה אפילו נותר מקום לגלגל חלופי. אם תרשו לנו להיות קצת קטנוניים, התלונה היחידה על תא המטען הזה היא שקיפול השורה השניה יוצר מדרגה קטנה.

מנוע וביצועים

האוקטביה מגיעה עם מנוע הטורבו בנזין המוכר של פולקסווגן, שנמצא באינספור דגמים ואנחנו אישית פגשנו בו כמה וכמה פעמים – ובכל הפעמים התרשמנו לטובה. הוא מציע נפח של 1.5 ליטר, ולמרות שיש גם גרסת בסיס עם 115 כ"ס – למבחן קיבלנו את הנפוצה יותר עם 150 כ"ס ו-25.5 קג"מ. המנוע נעזר במערכת מיקרו היברידית 48V, והכוח עובר דרך תיבה דו-מצמדית עם 7 הילוכים אל הגלגלים הקדמיים. כל אלו מבטיחים תאוצה של 8.5 שניות, מהירות מרבית שמגיעה ל-229 קמ"ש וצריכת הדלק המוצהרת כ-20 ק"מ לליטר.

עד כאן הנתונים הטכניים היבשים, אבל איך האוקטביה מתנהגת בחיים האמיתיים? המנוע המוצלח יודע לספק את הכוח הנדרש תחת עומס, אך גם להתנהל באדישות וברוגע בשיוט נינוח. עם זאת, במעבר חד מאותו שיוט נינוח לתאוצה נמרצת, תיבת ההילוכים קצת פחות נמרצת ומגיבה בהשתהות קלה. ניתן לשפר זאת באמצעות מעבר למצב ספורט בבורר ההילוכים הקטן והנאה, או להתנהל ידנית באמצעות המנופים מאחורי ההגה. אחרי שהתיבה מתאפסת על עצמה ומוצאת את ההילוך הנכון, הכוח מספק כל צורך והאוקטביה מאיצה גם בעליות תלולות וארוכות, יכולה לעקוף בקלילות גם בחלון הזדמנויות קצר, והמנוע אפילו יוצר צליל נחמד.

כאמור, למנוע משודכת מערכת מיקרו היברידית שנועדה להוריד ממנו עומס ולשפר את צריכת הדלק. בהשוואה לדגמים אחרים שבחנו עם יחידת הכוח הזו, באוקטביה המנוע כבה פחות במהלך הנסיעה, ויתכן כי הסיבה היא מזג האוויר החם שהיה בימי המבחן והעומס על המזגן שנבע מכך. אך גם כך צריכת הדלק היתה טובה, אמנם פחות מהמתחרות בעלות הנעה היברידית מלאה. בתוך העיר האוקטביה צרכה סביב ה-11.5-12 ק"מ לליטר, ובאזור הררי כ-13.5 ק"מ לליטר. בנסיעה בינעירונית רגועה ראינו אפילו 21 ק"מ לליטר לזמן קצר, אך לא קשה להגיע לנתון 19-20 ק"מ/ל' באופן קבוע. בסיכום ימי המבחן צריכת הדלק עמדה על 16.4 ק"מ לליטר נאים בהחלט.

נוחות והתנהגות

זו סקודה, ואנחנו יודעים בדיוק מה נקבל – נוקשות אירופאית קלאסית. בתוך העיר המתלים משככים טוב פסי האטה ושברים גדולים, אך מעבירים רטט קל במעבר על כביש משובש ושבור. מחוץ לעיר הריסון הגבוה מבורך, ומספק לנהג ביטחון רב גם במהירות גבוהה. יחד עם בידוד רעשים טוב, מתקבלת שותפה טובה לנסיעות ארוכות. ובפירוט: רעשי הרוח חרישיים, המנוע אינו נשמע בנסיעה רגועה, ותחת עומס מעביר כאמור צליל חביב. רעשי הכביש הרשימו קצת פחות, ותלויים בסוג האספלט. על אחד איכותי הם סבירים, על פחות מוצלח הם בולטים ונוכחים.

בכביש המפותל האוקטביה מספקת לנהג ביטחון רב, והתגובות שלה ברורות וצפויות. המנוע הנהדר מאפשר להאיץ חזק בין הפיתולים, להגה משקל טוב (ויהיו מי שיתלוננו שהוא כבד מדי במהירות נמוכה), ולמרות רכינה מורגשת של המרכב – תת ההיגוי עדין מאוד ותמיכות הצד במושבים הקדמיים מסייעות. מי שקצת פוגמת בחוויה היא דוושת הבלמים, עם תחושה מעט ספוגית, שדורשת לחיצה הגונה יותר. בנוסף, הסיוע החשמלי נעזר בבלימה רגנרטיבית; כאשר היא מוגדרת ל"אוטומטית" עוצמת הבלימה עלולה להשתנות תוך כדי הלחיצה על הדוושה, וזה מלחיץ ולא צפוי – ולכן בחרנו במצב החלש.

סיכום

סקודה אוקטביה היתה ונותרה הצעה איכותית בקטגוריה המשפחתית. נכון, היא לא מאובזרת עד הגג כמו הסיניות, והיא לא חסכונית כמו המתחרות ההיברידיות (אך כן חסכונית בפני עצמה), אבל מה שכן יש בה עובד פשוט טוב. את הייעוד שלה להוביל משפחה היא עושה בצורה הכי טובה ויעילה שאפשר. המרווח לנוסעים ולמטען מעולה, נוחות הנסיעה מחוץ לעיר ובידוד הרעשים טובים מאוד, ויחידת ההנעה משלבת באופן מוצלח בין כוח לחיסכון.

רשימת החסרונות כוללת בעיקר את התחושה החשוכה, נוחות הנסיעה בתוך העיר ורעשי הכביש בתנאים מסוימים. אנחנו לגמרי יכולים לחיות עם זה, קצת פחות עם היעדר ניטור שטחים מתים. לא משנה אם תקבלו את האוקטביה ממקום העבודה או שתרכשו אותה מכספכם, אתם תיהנו מרכב מרווח ואיכותי.