מאז תקופת הקורונה ומשברי הייצור שהתפתחו בעקבותיה, מחירי המכוניות לא מפסיקים לטפס. משפחתיות שעלו 130 אלף שקלים מגיעות כיום ל-160-170 אלף ש"ח, ורכבי הפנאי החביבים על הנהגים בישראל עלו בעבר הלא רחוק כ-150 אלף שקלים והיום כבר מגרדים את ה-200,000₪.
אך אם שוק הרכב העממי רק הולך ומתייקר, בשוק היוקרה החל תהליך הפוך של השקת דגמים זולים יותר – אם רק תסכימו לוותר על הגודל. דגמי פנאי קטנים ויוקרתיים, שעד לפני מספר שנים יכולתם לפגוש רק באולמות התצוגה של אאודי, מיני ו-DS, נמכרים כעת גם עם סמלי ג'יפ, לקסוס ועוד ועוד. ואיך לא? גם לסינים יש נציגים.
זיקר הוא מותג יוקרה טכנולוגי השייך לג'ילי, שהוקם ב-2021 והגיע לארץ ממש לאחרונה. לצד מכונית הסלון 001, באולם התצוגה ניצב גם דגם פנאי קטן שמתחרה בקטגוריה החדשה ועונה לשם X. הוא באמת יוקרתי? והאם הוא יכול להוות תחליף לרכב משפחתי? בדקנו.
עיצוב
לאהוב (או לא) את העיצוב זה עניין אישי, אבל להתעלם ממנו אי אפשר. ל-X עיצוב מאוד אגרסיבי, עם הרבה קווים וניפוחים שיוצרים מראה ספורטיבי. בחזית הפנסים מתחלקים בין תאורת היום והאיתות בצידי מכסה המנוע שהזכירה לנו קצת את למבורגיני, בעוד הפנסים הראשיים נמצאים נמוך יותר, מתחברים לכונסי האוויר הקטנים ומונעים את המראה האנמי של חזית אטומה וחלקה.
גם בפרופיל ממשיך המראה המיוחד עם קווים מפוסלים, חישוקי 19" נאים, וקו החלונות שעולה לכיוון קורה C יוצר מראה מעניין. אהבנו גם את מראות וחלונות הצד נטולות המסגרת שיוצרות מראה יוקרתי, ואת הידיות הקטנות שנכנסות אל תוך הדלת (במקום לבלוט החוצה). אגב, על קורה B בצמוד לדלת הנהג יש מסך קטן ועגול המציג את נתוני הטעינה. אהבנו מאוד! החלק האחורי של הרכב מאוד זקוף וניתן לזהות בו את השמשה הקטנה שנתייחס אליה בהמשך, מתחתיה יחידות תאורה צרות ונאות, וגם כאן הרבה קווים ופיסולים.
תא הנוסעים
הכניסה למושב הנהג נוחה, קל למצוא תנוחת נהיגה נוחה בזכות מושב (חשמלי עם זכרונות) והגה עם כיוון בטווח רחב, אך בסיס המושב עלול להיות קצר ולא תומך מספיק לגבוהים. הראות החוצה טובה קדימה ולצדדים, אך לאחור ממש לא בגלל אותה שמשה קטנה ומזל שיש מצלמות 360 איכותיות. איכות החומרים וההרכבה פשוט מעולות, אך ברכב המבחן הגוונים האפורים יצרו אווירה חשוכה למרות נגיעות פה ושם של נחושת שהזכירה לנו את קופרה. אם יש אופציה בהירה יותר, אנחנו היינו בוחרים בה.
ומה עם האבזור? יש כאן לוח מחוונים דיגיטלי בגודל 8.8" בלי הרבה מידע ועם מחשב דרך שמתאפס כשבא לו, גג פנורמי בלי כיסוי אך כדי למנוע חדירת חום הוא כהה מאוד (ולא ברור לנו מה העניין בגג כזה…), ואפילו תצוגה עילית עם מציאות רבודה. היינו שמחים אם היו פה גם חימום למושבים ותאורת אווירה, הקיימים רק בגרסה היקרה יותר.
למרות התחושה החשוכה, מרווח פה מאוד. חלק מהמרווח הזה מתקבל בזכות הוויתור על קונסולה מרכזית – שיוצר המון מקום לברכיים על חשבון תאי אחסון. מעבר לתאים הגדולים בדלתות, אין פה המון מקום לשים את החפצים שלכם ואפילו לא תא כפפות. על הרצפה יש תא בגודל סביר ובו גם מחזיק הכוס (ביחיד), לפניו ובצמוד לדשבורד יש תא נוסף עם שקעי טעינה, ומתחת למשענת היד המרכזית יש תא זעיר ומשטח טעינה אלחוטית עם מבנה שמחזיק את הטלפון באופן לא נגיש בנהיגה. טוב מאוד!
מה פחות טוב? למערכת המולטימדיה מסך גדול, 14.6", אך חלקו השמאלי מוסתר על ידי ההגה וחלקו הימני רחוק מיד הנהג. כמו בדגמים סיניים רבים אחרים, ובמיוחד אלו המתיימרים להתחרות בטסלה, הם היו חייבים לחקות מהאמריקאים דווקא את החלקים המטופשים – כמו האפשרות להשמיע קולות של בעלי חיים מחוץ לרכב, מופע האורות או כיוון פתחי המיזוג והמראות דרך המסך. באופן כללי הנדסת האנוש לא הרשימה, עם תפעול של כל המערכות דרך המסך בתוך תפריטים רבים, וכחלק מהעיצוב המינימליסטי גם הלחצנים הפיזיים המעטים על ההגה לא זכו לסימון ראוי. אם זה לא מספיק, במהלך ימי המבחן נתקלנו כמה פעמים במסך שמגיב באיטיות או לא מגיב בכלל וזה היה כבר ממש מעיק. גם החיבור לאנדרואיד אוטו עשה לנו בעיות מדי פעם, ונציין שניסינו להתחבר גם עם כבל וגם באופן אלחוטי.
כשניגשים לשורה השניה, הדלת גדולה יחסית ונפתחת בזווית רחבה – מה שאומר שהכניסה נוחה (אך צריך להיזהר על הראש). מרווח הראש והברכיים טוב מאוד, וגם מרווח הברכיים סביר לחלוטין. לשניים יהיה מרווח מאוד גם לרוחב, אך אם יצטרף נוסע שלישי יהיה פה מרווח פחות והוא ספציפית יתמודד עם מושב נוקשה מדי. יש כאן תאורה (חזקה), שקעי טעינה וגם תאים קטנים בדלתות, אבל פתחי המיזוג נמצאים צמוד לדלתות (על קורה B) ובמיקום נמוך.
דלת תא המטען חשמלית, ולמרות שיחד איתה נפתח גם חלק מהגג היא עדיין לא עולה מספיק וגבוהים יצטרכו להיזהר על הראש. הפתח צר וגבוה, וזה מכתיב גם את מבנה תא המטען. הוא אמנם קובייתי ומנצל את כל שטחו, אבל זה עדיין לא הרבה. המדף לא עולה יחד עם הדלת, ואם תשאירו אותו הוא מצמצם גם את גובה תא המטען. יש כאן ווים לעיגון ותליה וגם תאורה, אבל לא שקע טעינה. מתחת יש תא ייעודי לכבל הטעינה וערכת הניפוח, והוא גדול מספיק כדי לשים שם עוד קצת חפצים. מתחת למכסה המנוע יש תא קטנטן נוסף, שלא ברור למה הוא יכול לשמש (אולי כתחליף לתא הכפפות?).
מנוע וביצועים
חובבי הזינוקים מהרמזור כנראה ישימו עין על גרסת "קריפטון" הבכירה עם הנעה כפולה, 428 כ"ס ו-3.8 שניות למאה, אך למבחן קיבלנו את גרסת הבסיס לונג ריינג', המציעה מנוע אחורי בהספק של 272 כ"ס, 34.3 קג"מ וזינוק 0-100 קמ"ש של 5.6 שניות.
וכמו שזה נשמע, מצד אחד 272 כ"ס על רכב לא גדול ומצד שני זו לא הגרסה החזקה ביותר, כך זה גם בפועל. כל לחיצה על הדוושה, ביציאה מהמקום או בתאוצת ביניים, מביאה לדחף החלטי אך לינארי. במקום בורר מצבי נהיגה יש אפשרות לבחור בנפרד את התגובתיות של הדוושה וקשיחות ההגה עם שלוש רמות שונות, ומצב התאוצה הרגוע ביותר הספיק כמעט בכל מצב אך לא נתן מספיק ביטחון לנהג בעקיפות תחת עומס. מצב הביניים (שאליו הרכב חוזר בכל "התנעה") טיפל גם בנקודה הזו, ומצב ספורט החזק ביותר הרגיש מיותר וגרם לטלטלות.
את המנוע מזינה סוללה בנפח של 66 קוט"ש (נטו), והיא יכולה להיטען בקצב של 11 קו"ט בעמדת AC (בגרסת הקריפטון ב-22 קו"ט), ועד 150 קו"ט בעמדת DC מהירה. הטווח, לפי נתוני היצרן, עומד על 445 ק"מ. בנהיגה עירונית עם מהירות נמוכה ורגרציה רבה הצריכה עמדה על 13.5 קוט"ש ל-100 ק"מ, בנהיגה תובענית עלתה ל-20 קוט"ש, ובסיכום ימי המבחן הממוצע הגיע ל-18 קוט"ש. כלומר, בנהיגה משולבת הגענו לטווח של 360-370 ק"מ, שיוכל להשתנות בהתאם לסגנון הנהיגה שלכם. אם "תלחצו" על הרכב הוא ירד ל-320-330 ק"מ, אך בעיר תוכלו גם לקבל נתון טוב יותר מהצהרת היצרן.
טעינה מהירה מ-10 ל-80 אחוזים ארכה לנו קצת יותר מ-40 דקות, אך חשוב לציין כי בחלק מהזמן התחבר רכב נוסף לעמדה והקצב ירד משמעותית. במצב אופטימלי, כנראה טעינה כזאת תארוך כ-30 דקות.
נוחות והתנהגות
הזיקר X די נוקשה, ובתוך העיר הוא מעביר רטט במעבר על כביש משובש. מפגעים גדולים יותר כמו פסי האטה מטופלים בצורה טובה יותר, אך אם תגיעו אליהם מהר מדי הם יגרמו לרכב להיטלטל. מחוץ לעיר הנוקשות הזאת מביאה לנוחות טובה בסך הכל, אך הרכב עדיין לא נוקשה מספיק ועל כביש גלי הוא מרגיש לא מספיק מרוסן. גם בכביש מפותל, ה-X מרגיש "עוד לא שם". הוא לא מספיק נוקשה ורכינת המרכב מורגשת, ההגה קל מדי ברמות הנמוכות וסביר במצב ספורט.
דוושת הבלם לא נוסכת ביטחון בנהג, המעבר בין הרגנרציה לבלמים הרגילים לא ברור, ובבלימה חדה היתה תחושה שהם לא מספיק חזקים ביחס למשקל הרכב וכוח המנוע. ובכלל, הרכב הזה די מטלטל את הנוסעים. במצבי התאוצה והרגנרציה החזקים הוא מאוד מטלטל ולא נעים, ודווקא במצבים החלשים יותר הנסיעה זורמת ונוחה יותר. לשבחו נציין כי גם הרמה החלשה של הרגנרציה מאפשרת להגיע לעצירה מלאה והיא יעילה ביותר. גם מערכות הבטיחות אגרסיביות בפעולתן, ובמיוחד שמירת הנתיב ש"זורקת" בחדות לצד השני.
בידוד הרעשים לא הרשים, עם רעשי רוח שהחלו להישמע כבר ב-90 קמ"ש ורעשי הכביש הצטרפו ב-100-110. אמנם אז הם היו סבירים לגמרי, אך במהירויות קצת יותר גבוהות המקובלות בכביש 6 הם נכחו יותר מהרצוי.
סיכום
בפני עצמו הזיקר X נראה טוב, איכות החומרים וההרכבה נהדרות, הכוח מספק כל צורך והטווח שימושי בהחלט. מנגד, תא המטען קטן מדי לשימוש משפחתי, רשימת האבזור לא ארוכה מספיק בגרסה זו (וברמת הגימור הגבוהה הוא כבר רחוק יותר ממחיר הדגמים העממיים), אך בעיקר – הוא לא נוח ומעודן מספיק כנדרש ממותג יוקרה. הוא נוקשה מדי בעיר אך לא מספיק מחוצה לה, בידוד הרעשים לא מוצלח, מערכות הבטיחות צריכות עדכון OTA וכך גם ממשק המשתמש.
במבט כללי יותר, זיקר X הוא נקודת מבט נוספת לבעייתיות של שוק הרכב והמחירים של דגמים עממיים. הם יקרים מדי, ותוכלו להוסיף רק עוד קצת ולקבל רכב יוקרתי יותר. אם אתם מחפשים רכב חשמלי חדש ולא צריכים את הגודל של קרוסאובר משפחתי "רגיל", זיקר X יוכל בהחלט לקרוץ לכם.
2 Responses
זה רכב סיני? לא קונים! לא מסייעים למדינת אויב שתומכת בחמאס ואיראן.
אחלה רכב. מגיע לאילת בקלות. לעומת הטסלה שדומה לצפרע. זה רכב אמיד ומדליק. נשאר רק לעשות עידכון מערכת. שיחיו הקנאים.