במקביל לעליית קרנם של רכבי הפנאי, הג'יפונים, הקרוסאוברים או כל כינוי אחר שתצמידו להם, מכוניות הסדאן החלו לסבול מירידה במכירות. אחת הקטגוריות שבה התופעה בלטה במיוחד היא המשפחתיות הגדולות, או "מכוניות המנהלים" כפי שהן נקראו בארץ. אם בעבר כל יצרן שכיבד את עצמו השתתף בה, ככל שחלפו השנים התמעטו הנציגים.

עד שהגיע החשמל. הצורך להאריך את טווח הנסיעה גרם ליצרנים וללקוחות לחזור לקטגוריה הדועכת, שביחס לאותם ג'יפונים נחשקים מציעה יעילות אווירודינמית משופרת. טסלה מודל 3 היתה הראשונה, ואחריה מבול דגמים מכל קצוות העולם. גם הנציגים הבודדים שנותרו עם מנועי בנזין התחשמלו – כמו למשל טויוטה קאמרי ויונדאי סונטה ההיברידיות.

אבל איך אפשר לדבר על מכוניות המנהלים מבלי להזכיר את סקודה סופרב? המכונית שנולדה ב-2001 על בסיס פולקסווגן פאסאט, ובמהלך השנים זכתה להצלחה – בתחילת הדרך מפתיעה ולאחר מכן מסחררת – עד שהתהפכו היוצרות והדור הנוכחי מהווה בסיס לאותה פולקסווגן פאסאט. בארץ הסופרב זכתה למעמד מיוחד בקטגוריה, ומהווה סמל סטטוס מיוחד לנוהגים בה – בין היתר מכיוון שמדובר במכונית הצמודה לשרי הממשלה. מה הדור החדש מביא לזירה? והאם הוא עדיין רלוונטי בעולם הרכב המשתנה? יצאנו למבחן, חזרנו עם תשובות.

עיצוב

כדרכה של סקודה, אין כאן מהפכה. העיצוב מזוהה מיד כהמשך של הדור היוצא, ודומה לשאר דגמי המותג, אך יחד עם זאת הוא נראה רענן ועדכני. פנסי החזית צרים יותר, השבכה בולטת והפגוש אלגנטי. במבט מהצד הדמיון לדור הקודם גובר, והקווים הישרים מדגישים את האורך של המכונית – שמועצם על ידי מכסה המנוע הארוך וסרח העודף מאחורי הגלגל האחורי. בחלק האחורי הקווים עדינים ונקיים, ורק יחידות התאורה שנראות מעט קטנות מדי פוגעות בעיצוב ההרמוני. חוץ מהן, בסעיף זה הסופרב מקבלת ציון גבוה מאוד.

תא הנוסעים

בניגוד לחלק החיצוני שדומה לדור הקודם, עיצוב סביבת הנהג חדש לחלוטין. כצו השעה יש מסך גדול וקווים נקיים יחסית, והירידה לפרטים הקטנים מרשימה. החל מפתחי האוורור, דרך הדשבורד כולו ועד לחוגות הרב שימושיות שלדעתי מדובר בהברקה תכנונית ועיצובית.

סביבת הנהג השכיר

אך רגע לפני שנרחיב עליהן ועל רשימת האבזור השופעת, נדבר על מה שחשוב. הכניסה לרכב נוחה למרות ה"נפילה" הקלה שנדרשת בכל רכב סדאן, והמושב פשוט מעולה, תומך בגוף ונוח גם בנסיעות ארוכות מאוד. המרווח טוב לכל הכיוונים, הראות החוצה כנ"ל, ובנושא האחסון יש תאים בדלתות, מתחת למשענת היד המרכזית ותא כפפות – כולם גדולים ושימושיים, אך מפתיע שזה האחרון אינו מואר. איכות החומרים וההרכבה טובות מאוד, והתלונה היחידה שלנו בתחום זה היא על פס הפלסטיק דמוי העץ שמשתרע לרוחב הדשבורד. הוא מרגיש פשוט למגע, וגורם לזמזום במעבר על כביש משובש.

רשימת האבזור שופעת כל טוב, במיוחד ברמת הגימור הגבוהה ביותר לורין וקלמנט (על שם מייסדי החברה) שאיתה הגיע רכב המבחן. בין היתר יש תאורת מטריקס-לד יעילה, מושבים קדמיים חשמליים עם חימום, אוורור ועיסוי, לוח מחוונים דיגיטלי בגודל 10.25" עם מידע רב המוצג באופן ברור, מערכת מולטימדיה עם מסך 13" דובר עברית וגם הוא ברור ופשוט לתפעול (אך בשמש ישירה סובל מעט מהשתקפות של טביעות האצבעות), תצוגה עילית נוחה, מערכת שמע איכותית של Canton, חניה אוטונומית שעובדת נהדר ועוד. רק איכות מצלמות ה-360 מעלות פחות הרשימה. בתחום הבטיחות יש 10 כריות אוויר, 5 כוכבים במבחן הריסוק האירופאי ואת כל המערכות המקובלות – שכמעט כולן פועלות באופן חלק, מרשים ובטוח. מי פחות? הבלימה האוטונומית בנסיעה לאחור, שבולמת באלימות וגורמת לנהג להחסיר יותר מפעימה.

הנדסת האנוש טובה מאוד, וברור איפה כל דבר נמצא – גם בין הלחצנים הפיזיים (הלא רבים) וגם בתוך תפריטי המסכים. החוגות במרכז הדשבורד דורשות עקומת למידה קצרצרה, אך מיד לאחר מכן הן נוחות מאוד. בלחיצה עדינה ניתן לעבור בין המערכות עליהן הן שולטות – החיצוניות עוברות בין טמפרטורת המיזוג וחימום/קירור המושב, והמרכזית שולטת על עוצמת וכיוון המיזוג, עוצמת השמע ובורר מצבי הנהיגה.

ומה עבור האח"מ?

הכניסה לשורה השניה נוחה מאוד בזכות דלת גדולה שנפתחת בזווית רחבה. המרווח לראש ולכפות הרגליים טוב, וזה של הברכיים עצום. לרוחב המושב יש מקום לשלושה, אך תעלת הינע גדולה מאוד תפריע לרגלי הנוסע האמצעי. תנאי המחיה טובים, וכוללים תאורה אישית, שקעי טעינה, פתחי מיזוג עם שליטה על הטמפרטורה ו-וילונות לחלונות הצד והשמשה האחורית. התאים בדלתות גדולים והכיסים בגב המושבים הקדמיים קצת קטנים, ומשענת המושב האמצעי נפתחת למשענת יד עם מחזיקי כוסות. זה אמנם לא מיוחד או מלהיב, אך במסגרת פתרונות "פשוט חכם" הידועים של סקודה יש גם מחזיק לטלפון הנייד עם אפשרות לשינוי הזווית – וזה כבר כן מיוחד ומלהיב.

הדלת החשמלית של תא המטען נפתחת במחוות רגל, וחושפת תא מטען ענק ושימושי עם פתח גדול ונוח. עם זאת, סף הטעינה מעט גבוה וגבוהים עלולים לפגוע עם הראש בדלת. יש תאורה, ווים רבים לעיגון ותליה, שקע טעינה, ובלי סוף פתרונות "פשוט חכם": סל לאחסון חפצים קטנים, רשתות ותופסנים לשמירה על חפצים ומזוודות שלא "יטיילו", ואחרי כל זה עוד נשאר מקום לגלגל חלופי. כבוד!

מנוע וביצועים

בארץ הסופרב משווקת עם שתי גרסאות הנעה – מנוע טורבו 1.5 ליטר מיקרו היברידי המפיק 150 כ"ס, או 2 ליטר עם 265 כ"ס ו-40.8 קג"מ כפי שהיה ברכב המבחן. התיבה היא כמובן דו-מצמדית עם 7 הילוכים, ההנעה כפולה קבועה, והביצועים מרשימים עם זינוק של 5.7 שניות ועד ל-250 קמ"ש. למעשה, מדובר במנוע זהה לגולף GTI המיוחדת, אך כמובן שהוא – ובעיקר תיבת ההילוכים – עברו כיול שונה על מנת לספק נסיעה נינוחה ונעימה יותר.

ההבדל בין מצבי הנהיגה מורגש, כאשר "חיסכון" הופך את הסופרב לאנמית ומעט עצלה ובחרנו לוותר עליו. המצב הרגיל מתאים ומספיק ברוב הזמן, בתוך העיר וגם מחוצה לה. תגובות המנוע טובות, ורק במעבר חד בין שיוט רגוע להאצה חזקה, כמו ביציאה לעקיפה, התיבה מגיבה מעט באיטיות בהורדת ההילוכים. כדי שזה לא יפריע לכם בחלון הזדמנויות קצר, מעבר למצב ספורט מחדד את תגובות המנוע, מקצר את זמני החלפת ההילוכים והופך את מכונית המנהלים הנינוחה לזאב בעור כבש. מאחורי ההגה יש מנופים להעברת הילוכים, כדי שתוכלו להוריד הילוכים מהר אף יותר, או לחילופין להעלות הילוך אחרי שסיימתם את העקיפה ומצב ספורט "נתקע" על הילוך נמוך וסל"ד גבוה.

אך עם כל הכבוד לשילוב המוצלח של מנוע-תיבה, וההנעה הכפולה היעילה, יש סעיף אחד שבו הסופרב לא יכולה להתקרב למתחרות ההיברידיות. צריכת הדלק. במבחן שלנו היא עמדה על כ-8 ק"מ לליטר בתוך העיר, ובתוואי הררי/ספורטיבי קיבלנו נתון קצת טוב יותר של 9 ק"מ לליטר. בשיוט בינעירוני רגוע הצריכה עמדה על 13.5 ק"מ לליטר, ובסיכום ימי המבחן המגוונים המד נעמד על 1/10 בדיוק.

נוחות והתנהגות

ברמת הגימור של רכב המבחן הסופרב מציעה מתלים אדפטיביים, שמסדרים לה נוחות טובה. בתוך העיר מצב "נוחות" הרך יותר מטפל טוב בכביש משובש, אך גורם לנדנוד עדין שלא כולם יאהבו בירידה מפסי האטה ובמעבר על כביש בינעירוני גלי. במקומות כאלו ניתן לבחור במצב הרגיל, אך הוא רוטט על כביש משובש ולכן בתוך העיר תצטרכו להגיע לאיזושהי פשרה – אם אתם לא מעוניינים לעבור שוב ושוב בין המצבים.

מחוץ לעיר הנוחות משתפרת במצב הרגיל, והרכב מרגיש יציב ומרוסן. בידוד רעשי הרוח מרשים מאוד, וגם המנוע חרישי בנסיעה רגועה ונשמע רק תחת עומס. לעומתם, רעשי הכביש לא עמדו ברף הגבוה ותלויים בסוג האספלט. על אחד פחות איכותי הם מתחילים להישמע באזור ה-60-70 קמ"ש ובמהירות גבוהה יותר נוכחים מדי, על אספלט יותר איכותי הם נשמעים סביב ה-90-100 קמ"ש בעדינות יחסית.

בכביש המפותל הסופרב מגלה צד שהעיצוב החיצוני אפילו לא רומז עליו ושמחנו לפגוש. במעבר למצב ספורט המתלים הופכים לנוקשים, רכינת המרכב עדינה במיוחד וההגה אמנם לא מתקשר מדי אך כן יש לו משקל טוב. ההנעה הכפולה היעילה מספקת המון אחיזה וצריך ממש להגזים כדי להגיע לתת היגוי קליל, ולדוושת הבלמים תגובה מיידית ללחיצה הראשונית ולאחר מכן מהלך צפוי וברור. השילוב של שני אלו מספק לנהג המון ביטחון, שמאפשר לנהוג בסופרב הרבה יותר מהר ממה שחשבנו. עוד על הצד הספורטבי: יש גם בקרת שיגור, אך אין גג פנורמי.

סיכום

סקודה סופרב החדשה שומרת באדיקות על היתרונות הברורים של קודמתה, ואף משפרת אותם. עדת המעריצים של הדגם, וגם לקוחות חדשים, בהחלט יהנו מרכב שנראה נהדר ומציע איכות גבוהה, מרווח ואבזור נדיבים ואפילו יכולת מפתיעה בכביש המפותל.

רשימת החסרונות קצרה בהרבה וכוללת בעיקר את בידוד רעשי הכביש, ואת העובדה שרכב המבחן יקר למדי – 284 אלף שקלים בעת כתיבת שורות אלו. תוכלו כמובן לבחור בגרסאות הזולות יותר, אך בהן האבזור פחות עשיר, המנוע חלש יותר (וחשוב לוודא בנסיעת מבחן שאינו חלש מדי עבור הצרכים שלכם), והיעדר המתלים האדפטיביים עלול לפגום בנוחות הנסיעה.

וכמובן, צריכת הדלק – שזה למעשה הסעיף היחיד שבו סקודה סופרב מציגה חסרון בולט ביחס למתחרות. אם אתם עדיין לא רוצים, או לא יכולים, לעבור לחשמל, לא נותרו לכם דגמים רבים להתלבט ביניהם, והסופרב היתה ונותרה ההצעה המובילה.