לאחר שנתפסה בקלקלתה עם זיוף נתוני זיהום האוויר בפרשיית "דיזלגייט", פולקסווגן הראתה מחויבות עמוקה למעבר להנעה חשמלית. היא היתה מהיצרניות הראשונות שהציגו פלטפורמה חשמלית ייעודית, ועליה מתבססים שלל דגמים של כל חברות הבת.

גם פולקסווגן עצמה הציגה מספר דגמים חשמליים, בסדרת ID. הראשונה היתה ID.3 המקבילה לגולף, אחריה דגמי הפנאי 4 ו-5, ובסין יש גם קרוסאובר 7 מושבים. המצטרפת החדשה ביותר למשפחה היא ID.7, סדאן גדולה שהגיעה לאחרונה גם לישראל וכעת הגיעה אלינו למבחן. ממה התרשמנו וממה קצת פחות – הכל לפניכם.

עיצוב

כמו שאר הדגמים במשפחת ID, ובניגוד לקווים הישרים שיש בדגמי הבנזין של פולקסווגן, גם ל-ID.7 עיצוב חלק ועגלגל. אני אישית אהבתי אותו מאוד, אך היה מי שפחות התחבר – בעיקר ליחס בין הרוחב לגובה, בעיקר בחלק האחורי.

יחד עם זאת, המידות המאוד נדיבות של המכונית גורמים לה להיות נוכחת ובולטת, ובמיוחד בצבע הכחול של רכב המבחן. לכך מוסיפות יחידות התאורה הנאות, גם מלפנים וגם מאחור, שביניהן יש פס מואר לכל רוחב הרכב הכולל גם את הסמל; בלילה מדובר במופע שלם. מעל חלונות הצד יש קו כסוף שמדגיש את העיצוב העגלגל של הרכב, ומתחתיהם ידיות חלקות אך נוחות לתפעול – בניגוד לדגמים מסוימים שיצא לנו לפגוש. התוצאה הסופית מרשימה בהחלט.

תא הנוסעים

הכניסה למושב הנהג מעט מאתגרת, בגלל הרצפה הגבוהה והגג הנמוך. עם זאת, מיד כשמתיישבים מתגלה מרווח טוב מאוד לכל הכיוונים, וקל למצוא תנוחת נהיגה נוחה. גם המושב עצמו נוח מאוד ותומך בגוף, וגם אחרי נסיעה ארוכה מאוד לא הרגשנו בעייפות או כאבים.

בניגוד לעיצוב החיצוני, סביבת הנהג היא פולקסווגנית קלאסית עם קווים ישרים וארוכים המדגישים את הגודל של המכונית. למבחן קיבלנו את הגרסה הבסיסית ביותר "פרו", אך יותר נכון לקרוא לה גרסת כניסה כי היא ממש לא בסיסית. למושבים הקדמיים יש כיוון חשמלי, חימום ואפילו עיסוי נהדר. בלוח המחוונים הקטן תמצאו את המידע הבסיסי, והתצוגה העילית משלימה את המידע החסר – באופן נוח ולא מכביד. למערכת המולטימדיה יש מסך גדול (15"), מערכת הפעלה נוחה וברורה, ואפילו זיהוי פקודות קוליות בעברית (!). מערכת החניה האוטונומית ומעבר הנתיב האוטונומי עובדות נהדר, וכך גם כל מערכות הבטיחות האקטיביות הרבות. אגב, תאורת האווירה הדינמית מציגה גם התרעות שונות על פעולתן, וזה בולט יותר מסימון קטן במסך. מבחינת אחסון המצב טוב, עם תאים בדלתות ותא כפפות בגודל סביר, כאשר האחרון גם מואר. לצידם יש גם תא עמוק מתחת למשענת היד, לפניה יש מחזיקי כוסות ותא לטלפון עם שקעי USB-C ומשטח טעינה, ומתחת לקונסולה תא נוסף.

אך לא הכל מושלם ב-ID.7. ראשית, העיצוב החיצוני גובה מחיר בראות החוצה. קו חלונות הצד גבוה, הקורות הקדמיות עבות, והמרחק בין מסך המולטימדיה למראה המרכזית קטן. דווקא השמשה האחורית טובה. איכות ההרכבה מצוינת, אך איכות החומרים לא תמיד עומדת בסטנדרט שציפינו מרכב ב-320 אלף שקל, שציפינו מפולקסווגן. החלק העליון של הדשבורד כולל חומרים רכים ואיכותיים, אך ככל שיורדים לכיוון הרצפה גם האיכות יורדת וכבר בקונסולה המרכזית פגשנו פלסטיק פשוט ונוקשה. החיבור לאנדרואיד אוטו אמור להיות אלחוטי, אך יותר מדי פעמים החיבור נכשל והיינו צריכים להשתמש בכבל. גם מצלמות ה-360 מעלות אמנם נוחות מאוד, אך היינו שמחים אם הן היו איכותיות וחדות יותר. לסיום, למרות שמערכת ההפעלה נוחה וברורה, ההתבססות המוחלטת על המסך והיעדר כפתורים פיזיים מעט מעיק, במיוחד הכיוון של פתחי המיזוג – ועדיין נציין שהמצב הרבה יותר טוב מאשר ברכבים אחרים.

בדומה לשורה הקדמית, גם למושב האחורי יש דלת גדולה עם זווית פתיחה רחבה. למרות זאת, הכניסה לא הכי נוחה בגלל השילוב של רצפה גבוהה וגג נמוך. אותו גג נמוך יוצר מרווח ראש סביר, ולגבוהים מעט גבולי. לעומתו, מרווח הברכיים והרגליים פשוט עצום – בזכות המידות הנדיבות של המכונית. הספסל בנוי בתור שני מושבים נפרדים, והם מאוד נוחים ותומכים. לנוסע האמצעי יהיה מרווח גם כן בזכות רצפה שטוחה, אך פחות נוח בגלל שהמושב נוקשה יותר והמשענת זקופה. לרווחת היושבים מאחור יש פתחי מיזוג עם שליטה נפרדת, שקעי טעינה, תאורה, ומשענת יד מרכזית עם מחזיקי כוסות. התאים בדלתות סבירים, ויש גם כיסים בגב המושבים הקדמיים.

דלת תא המטען חשמלית, ובמפרט מופיע שהיא נפתחת גם ללא מגע – אך אנחנו לא הצלחנו למצוא איך כן. סף הטעינה בגובה סביר ולא מקשה מדי על העמסת חפצים כבדים, והפתח רחב וגבוה – בזכות השמשה שנפתחת גם היא. התא עצמו גדול, והמבנה שלו רחב ועמוק אבל לא גבוה. בצדדים יש תאים קטנים שאפשר לסגור עם רשת כדי למנוע מחפצים קטנים להיעלם, ומתחת יש תא נוסף לאחסון כבל הטעינה וערכת הניפוח – אין גלגל חלופי. יש כאן גם רצפה כפולה, תאורה, שקע טעינה, ווים לעיגון ותליה וגם וו גרירה עם קיפול חשמלי. למרות הפלטפורמה החשמלית, מתחת למכסה המנוע אין תא אחסון נוסף.

מנוע וביצועים

כאשר ה-ID.7 נחשפה לראשונה לפני כמעט שנתיים, היא היתה הראשונה לקבל את המנוע החשמלי החדש של פולקסווגן, שמאז הגיע לדגמים נוספים. מדובר במנוע אחורי המפיק 286 כ"ס ו-55 קג"מ, והוא לא רק חזק משמעותית מקודמו אלא גם יעיל וחסכוני יותר. כך, ויחד עם העיצוב האווירודינמי, סוללה בנפח של 77 קוט"ש מספקת טווח מוצהר של 609 ק"מ. התאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש אורכת 6.5 שניות, והמהירות המרבית מגיעה ל-180 קמ"ש.

עד כאן נתונים יבשים. בפועל, מדובר במנוע חזק מאוד המספק הרבה יותר ממה שצריך. ההבדל בין מצבי הנהיגה מורגש, כאשר ב"אקו" מורגש כמה הוא מאוחלש (אך עדיין יספיק לחלוטין בתוך העיר ובנסיעה בינעירונית רגועה), "נורמל" הוא, כמה מפתיע, נורמלי, ובמצב ספורט התגובות מיידיות וחזקות, אפילו מעט אגרסיביות, ועקיפה בכביש הררי תלול מתבצעת כהרף עין. חבל רק שלבלימה הרגנרטיבית יש רק שני מצבים, רגילה או מחוזקת, שנשלטים דרך ידית ההילוכים. במצב החזק היא בהחלט יכולה להחליף את דוושת הבלמים ברוב המצבים, אך אינה מגיעה לעצירה מלאה אלא רק עד 5-7 קמ"ש.

בסיכום ימי המבחן צריכת החשמל הרשימה אותנו מאוד. בנסיעה עירונית ועם שימוש מושכל ברגנרציה, צריכת החשמל עמדה על כ-10 קוט"ש ל-100 ק"מ. בנסיעה ארוכה ורגועה בכביש המהיר הצריכה הרשימה מאוד עם נתון של 14.5 קוט"ש ל-100 ק"מ, מה שמשקף טווח של 530 קילומטרים. יחד עם זאת, בנהיגה ספורטיבית הצריכה עלתה ל-28 קוט"ש, והטווח התקצר לכ-300 ק"מ. יודעים מה? עזבו אתכם מחישובים מתמטיים; את הרכב קיבלנו בחניית היבואן עם 98% סוללה, והגענו לעמדת הטעינה עם 10% לאחר שגמענו 520 קילומטרים.

בעמדה המהירה ה-ID.7 יודעת להיטען בקצב של 175 קו"ט, וכדי להגיע מ-25 ל-80 אחוזים המתנו כ-35 דקות. בעמדה ביתית קצב הטעינה עומד על 11 קו"ט סטנדרטיים, וטעינה מלאה אורכת כ-8 שעות.

נוחות והתנהגות

ל-ID.7 יש מתלים נוקשים יחסית, וגם המשקל הגבוה שלה מורגש. השילוב של שני אלו יוצרים מכונית שבתוך העיר לא מספיק נוחה, כאשר שברים קטנים וכביש מחוטט גורמים לה לזוע באי נוחות. שברים גדולים יותר כמו פסי האטה מטופלים בצורה טובה יותר, והם לא גורמים לחבטה או "התרסקות" בירידה מהם. למרות המידות הגדולות, נסיעה ברחובות צפופים ואפילו כניסה לחניות מתבצעת בקלות, בזכות זווית הפניה החדה של הגלגלים הקדמיים.

מחוץ לעיר נוקשות המתלים דווקא טובה, עם ריסון טוב מאוד של המרכב גם במהירות גבוהה וגם בכביש גלי. בידוד רעשי הכביש טוב מאוד, רעשי מנוע כמובן שאין, אך דווקא בידוד רעשי הרוח לוקה בחסר.

בכביש המפותל ה-ID.7 מספקת ביטחון לנהג, אך לא הנאה מיוחדת. להגה משקל טוב אך הוא מרגיש קצת מלאכותי, ודוושת הבלמים לא תמיד ברורה, במיוחד במעבר בין הבלימה הרגנרטיבית לבלמים הרגילים. רכינת המרכב עדינה יחסית לגודל ולמשקל, ותת היגוי כמעט ולא קיים – ובזכות ההנעה האחורית קל לתקן אותו.

סיכום

פולקסווגן ID.7 היא מכונית איכותית ומוצלחת. היא נראית נהדר (לדעתי), מרווחת מאוד, מאובזרת ומפנקת, ומציעה יחידת הנעה יעילה – גם חזקה וגם בעלת טווח מרשים וטעינה מהירה. לחובתה איכות חומרים שאמנם לא גרועה בפני עצמה אך לא הולמת את מחיר הרכב, נוחות הנסיעה בתוך העיר יכולה להשתפר (ברמות הגימור הגבוהות יותר יש מתלים אדפטיביים שיתכן ומשפרים את המצב), ובידוד רעשי הרוח טעון שיפור.

ביחס למתחרות, המצב מורכב יותר. טסלה מודל 3 ודומותיה אמנם זולות משמעותית, אך גם קטנות יותר. דגמים בגודל דומה הם אקספנג P7 והונגצ'י EH7 שעולות כמו אותה קבוצה קטנה יותר, או רכבי יוקרה כדוגמת מרצדס EQE שתג המחיר שלהן כפול. הדגם היחיד שעליו חשבנו כמתחרה ישיר הוא זיקר 001, ולמרות המחיר הנמוך יותר – ברור לנו במי משתיהן נבחר.

כן, הבעיה הגדולה ביותר של פולקסווגן ID.7 היא תג המחיר שעלול להרחיק אותה מלקוחות רבים. אם הוא היה קרוב ל-300 אלף שקלים מלמטה ולא מלמעלה, סביר להניח שנתוני המסירות היו מחמיאים יותר. אם אתם פחות רגישים לכך, אנחנו דבר ראשון מפרגנים ומאחלים כל טוב. מעבר לכך, מדובר במכונית איכותית שכדאי לשקול.